האקדמיה ליהדות

פארק אתרים מפת האתר דווח על הפרה ממשק ניהול
מאי פורים?
הרקע ההיסטורי של חג הפורים
עמוד הביתמי אנחנוהתייחסות לבקורתשאלות ותשובותהפורוםיהדות וחיים מודרניים - מבוא1 - מציאות האלהים2 - בריאת העולם3 - גיל העולם4 - ההיסטוריה של האנושות5 - נבואה וניסים6 - נשמה או אורגניזם7 - מצוות, לשם מה?8 - מוסר ומשפט9 - "אני חושב"10 - התרבות המערביתתורה משמים פרקי פתיחה1 - עדויות לאמונה2 - עדויות למתן תורה3 - התורה והנביאים4 - סדר כתיבת התנ"ך5 - אותנטיות ס' הנביאים6 - רצף היסטורי7 - רצף של עדויות8 - הצלבת עדויות9 - המצוות עדות חיה10 - העברית מלמדת היסטוריה11 - חתימת התנ"ך12 - התיתכן עריכה בתורה13 - עדויות ארכיאולוגיותהנבואה, פרקי מבוא2- ישראל בהיסטוריה3 - ההתגשמות4 - התורה וההיסטוריה5 - נבואות הנביאים3 - לדרכה של תושבע"פ4 - תושבע"פ לאורך הדורותבקורת המקרא - מבוא1 - כרעי התרנגולת של הבקורת2 - יסודות הבקורת הקלאסית3- פרקי בקורת על הבקורת4 - סוגיות בבקורת המקראפרשיות השבוע"דעת אמת"???בקורת ספריםפירושים לאגדות חז"לאבותינויצירת קשר


מה הנושא הבוער עבור ה"אקדמיה ליהדות"
 אמיתות התורה
 האם המצוות רלבנטיות
 הציבור החרדי
 מיסטיקה






התייחסות לבקורת

 

התייחסות לבקורת של האתר "הגן הכהני". (12/7/09)

 

בחודש 7/09 התפרסמה באתר 'הגן הכהני' בקורת על האתר 'האקדמיה ליהדות'. רציתי לפרוש כאן את השתלשלות הענינים הזו. בתאריך 22 ל6 2009 קיבלתי דוא"ל מד"ר ג'ואי סילברמן מאוניב' ת"א, ואני מצטט ממנו קטעים:  

"בתור מי שאוחז בתארים מתקדמים במקרא, פילוסופיה יהודית, ארכיאולוגיה מקראית ומדעי הדתות, אני חייב לציין שאתה עושה עוול למדע וחוטא לאמת - חוטא ומחטיא את הרבים.  פשוט עצוב שאדם עם יכולת ידיעה כשלך מדרדר ציבור שלם לעברי פי פחת..

התיאוריה הדתית הופרכה פעמים רבות ומה שמחזיק אותה בחיים הוא אמונה. ואמונה היא ההיפך מידיעה,אמונה היא מחסור בידע והבנה וקבלת דברים ללא הוכחה. מצער לקרוא שאדם עם יכולת חשיבה חריפה כשלך מתנהג כאחרון המיסיונרים המשיחיים.. להתהדר באיצטלה של מדע ואקדמיה הוא הדבר החורה לי ביותר, שכן זכותך לחשוב ככל העולה על רוחך וזכותך לטעות בכך, אבל להטעות את הרבים באיצטלה של משכיל ומדען.. לא עושה טוב לאמת או לצדק..

אבל אתה טועה ומטעה וכאן הבעיה העיקרית שלי איתך ועם האתר שלך.  כל מה שהדת אומרת הוא לא מוכח, היהדות היא תיאוריה מלאה סתירות וללא הוכחות, אבל כשאתה מציג את המדע - המוכח בחלק הנוגע לעניין הדת - בצורה חלקית, עם סילופי ציטוטים וחלקי אמיתות בתוספת פרשנות מכוונת שלך, אתה יוצר למי שרוצה לדעת את האמת את האשליה שדבריך אמת ודי לו לשואל להסתפק בדבריך ולא לחקור לעומק ולגלות את השקרים והסילופים שאתה מעלה באתר..

המדע במשמעות היחס לאמונה היהודית סותר את התיאוריה היהודית.  המדענים הדתיים בחו"ל, שאינם אלפים רבים אלא כמה אלפים בודדים לכל היותר, הם ברובם המכריע נוצרים מאמינים שלמדו תיאולוגיה נוצרית קודם, ואז הם מוצאים דרכים לפרש את הממצאים באופן הסותר את העובדות..

ה"אין סתירה בין מדע ותורה" בא לידי פירוש נכון אצל מרצה שלי מהתואר הראשון לפני שנים. הוא אדם דתי חובש כיפה, שלימד על סיפורי בראשית במזרח הקדום והציג את התיאוריות של עמים אחרים שקדמו לבריאת העולם לפי התיאוריה היהודית. כששאלתי אותו איך הוא מפשר בין האמונה שלו לידע שלו, הוא אמר לי: "באוניברסיטה אני ד"ר וחוקר, בבית אני אדם דתי". ההפרדה קיימת בראש שלו, אבל במציאות יש סתירה מוחלטת בין הוכחות ועדויות שניתן לערער עליהן אבל לא ניתן להפריך אותן, לבין התיאוריה הדתית שהשתנתה עם השנים (גם ביהדות לא האמינו שהעולם נברא לפני 6000 שנה עד שהכומר אשר העלה את הטענה הזאת)..

אין דוקטורים ופרופסורים אמיתיים שחובשים את ספסלי הארגונים שציטטת, אם יש מי מהם שמתווסף לשמו תואר אקדמי, הוא או מזויף, או שהוא ד"ר MD או אדם דתי (דת היא לא רק יהדות לידיעתך). המדע הטהור והאמיתי אינו מקבל דברים לא מוכחים וכל האמונות הטפלות: יהדות, נצרות, אסטרולוגיה, נומרולוגיה וכדו' - כולן נחשבות לשטויות ו"ממבו ג'מבו" עבור המדע האמפירי..

אם אתה מאוד מתעניין ומעוניין לדון ברמה אקדמית אמיתית, הצעתי לך - לך תעשה תואר ראשון במקרא, משהו אמיתי - אבל באוניברסיטת תל אביב, או ירושלים, לא במוסד דתי כמו בר אילן..

מסתבר שכפי שהייתי צעיר יותר וכתבתי בחריפות ובוטות, כך בבגרותי אני ממשיך לעשות כן.  הדבר לא נובע משום דבר שאתה עושה או עשית או תעשה, אלא מעצם העובדה שאני אדם שלוקח דברים אישית ומנסה לתקן אדם ועולם..

הרשה לי להפתיע אותך שאינך קורא תגר על שום דבר שהחלטתי, אלא אני זה שקורא תגר על הממסד הדתי ועל האמונה - מתוך הכרה חד משמעית שחיי שקר אינם מקדמים את המין האנושי ויש לנפץ מיתוסים ולראות את המציאות והאמת כפי שהן, ולא תחת מעטה של אמונות..

בעייתי עם דבריך היא שאינך מציג את הגישה הדתית כגישה דתית, אלא את המדע בכללו כלא נכון ולא מוכח לעומת הדת (שאינה מוכחת ונכונה) כאמת נצחית.  הבעיה היא לא רק עם עצם העובדה שאתה מאמין בכך אלא שאתה משריש את האמונה הזו באחרים.  הבעיה עם זה היא שבעוד אתה, כמיסיונר דתי נלחם במדע, אין באמת איש מדע שישפיל את עצמו לרדת לרמה של שכנוע אנשים באמת הנכונה. וכך נוצר מצב של חוסר איזון שאתה בא ומתיימר להציג לאנשים הלא מבינים את ה"מדע" תחת פרשנות דתית שלך שמסלפת את העובדות ויוצרת דור חדש של תמימים ומאמינים - דבר שלילי מעיקרו..

אינני בדעת מיעוט בכך שתיאוריות דתיות הן עניין שאבד עליו הכלח. אלא בעמדת מיעוט נשמע (של הרוב הדומם). מרבית העם היהודי (כדוגמא) הוא חילוני-רפורמי-קונסרבטיבי, ומרבית העולם המערבי איננו נוצרי מאמין אלא מהשפה ולחוץ. דתות הביאו לעולם מאז ומתמיד רק צרות, מלחמות, חוסר שוויון, שנאה (והיהדות אינה טלית שכולה תכלת), וכאשר עומדת בפני האדם האפשרות לחיות כאדם חופשי ולהיות בקשר ישיר עם אלוהים לפי בחירתו, או לקבל אמונה ללא הוכחות עם כללים וחוקים ואמונה באל מעניש, אלים ומושפט לרצונות המנהיגים הדתיים של זמנו - אני אלחם לזכות האדם לחופש..

אתה תלמד עם השנים (אני מקווה) שאין אפשרות לעשות רציונליזציה של הדת. דת כעיקרה היא דבר המבוסס על סתירות ופרדוקסים. כשאתה מנסה לתת למשהו לא רציונאלי מעיקרו בסיס רציונאלי אתה מפספס את העיקרון שעליו מושתת הדת (תקרא את החוויה הדתית לסוגיה של ויליאם ג'יימס). המתח המנגיד את האהבה והשמחה של הקיום תחת כנפיו של האל הטוב עם הפחד והיראה מעונשים על חטאים, הוא ביסודו של חקר הפילוסופיה של הדת (תקרא את רודולף אוטו, לודוויג ויטגנשטיין ואחרים)..

דת היא מערכת אמונות ללא בסיס רציונאלי או אמפירי, שכן בסיס רציונאלי או אמפירי למציאות הם המדע והפילוסופיה. הדת נותנת תשובה אחרת המאחדת את המדע והפילוסופיה - אבל בלי ההוכחות, ההיגיון והאמת המוצקה שיש במדע או בפילוסופיה.  אחרת, הדת לא הייתה דת אלא מדע ופילוסופיה..

קיבלתי לא מעט פניות מתלמידים ודתיים כאלה ואחרים שציטטו מהאתר שלך כאילו מדובר במוסד אקדמי מכובד.  כאילו דעתך באתר היא עובדה מדעית.  על כך אני קובל.  ההצגה שלך שונה משאר המיסיונרים שכן הם באים כמיסיונרים ואנשי דת, בעוד אתה בא כאיש מדע לכאורה המוכיח שהדת גוברת על המדע על ידי שימוש לקוי שקרי ומסולף במדע הניטראלי.. 

 כאן מתחילה ונגמרת הבעיה שלי אתך.  מצידי, תמשיך להאמין בשטויות ובאמונות טפלות, אבל כל עוד אתה מחבל במאמצים כנים של אנשי אקדמיה לחנך את העם ולהחדיר אמת, אתה פוגע בי.  ופגיעה בי אינה עוברת בשתיקה.. אם תשכיל מעצמך להבין שדרכך טועה ומטעה את הרבים, מה טוב, אם לא, טוב, ימים יגידו.. אתה יוצר לי עבודה מיותרת ובאוניברסיטה אין זמן להתרוצץ בשביל זוטות שכאלה, אבל אני גם אדם שאמון על חינוך ועל כן אני מחויב ב"שבועת היפוקראטס" של המורים (אין כזאת, זה משהו לא כתוב).  בקיצור, אני קובל בפניך על הדבר הזה משום שהשקרים והסילופים שלך מוצגים בתור אמת מדעית טהורה - מה שהם לא - מה שיוצר לי בעיות עם תלמידים ופונים חרדים. הבינות?".

 

עד כאן קטעים מתוך מכתבו של סילברמן.

 

באותו שבוע פרסמתי תגובה למכתב זה, בפורום "הדינוזאור והנביא" בהייד פארק, להלן התגובה (את סילברמן כיניתי כאן: "פרופ' סיל"):

 

תגובה לפרופ' סיל

ובכן, יש לנו אידיאליסט באוניברסיטת תל אביב, אשר תלמידיו ופונים חרדים מסתייעים בו להדיפת השקרים המסיונריים של היהדות. אני רוצה להעיר את תשומת הלב למשפטים של פרופ' סיל המלמדים על תפיסתו את העולם:

לדעתו אמונה היא מחסור בידע והבנה, איש מדע שהוא גם דתי, זו תופעה שכמעט לא מצויה, ואם כן: בהכרח שהוא למד תיאולוגיה נוצרית קודם, או שהתואר שלו מזוייף. תואר במוסד דתי כמו בר אילן חסר ערך. תיאוריה דתית היא ענין שאבד עליו הכלח, משום שהדת מבוססת על סתירות ואי אפשר לתת לה בסיס רציונלי. טוב, פגשתי עוד אנשים שחושבים כך, אבל הם מבינים שזו דעתם האישית.  אמנם פרופ' סיל רואה את ההשקפה הזו כחלק מהמדע האמפירי, וכהנחת יסוד שחייבת להיות לכל אדם, ולכן הוא מסיים באיום: "כל עוד אתה מחבל במאמצים כנים של אנשי אקדמיה לחנך את העם ולהחדיר אמת, אתה פוגע בי. ופגיעה בי אינה עוברת בשתיקה". (איך בדיוק דעתו של ויליאם ג'ימס מחבר 'החויה הדתית לסוגיה' הופכת לעובדה אמפירית על הדת? ג'ימס היה איש שעבר משברים נפשיים, ומצא נוחם בדת, הוא עבד למחייתו כפסיכולוג. האמנם זו ההגדרה האלמנטרית של הדת? או שפרופ' סיל מצא לו אילן ענק להיתלות בו..).

התכונות האלו של חוסר סובלנות לדעה שונה, ואיום בפגיעה אם ימשיך אדם החושב אחרת להפיץ את דעתו, הן מתכונותיה של הדת הנוצרית, שעברה לאקדמיה המערבית דרך העמים האירופים. כל התכונות שמייחסים לדת הנוצרית מתגשמים היטב באינקויזיציה של האקדמיות. ועל כך ארחיב את הדיבור בהמשך.

התייחסות נוספת לדבריו. לאחר תחנונים חוזרים ונשנים שלי לאיזה הערה קונקרטית מכבוד פרופסורותו, זכיתי להערה הזו במכתב ה10:

"אין בעיה, כבודו רוצה דוגמא - כבודו יקבל דוגמא.  אין לי אפשרות להעתיק ישירות את הטקסט מהאתר שלך, אבל, למשל במקום בו ציטטת מאנציקלופדיה המקראית, כרך ח', טור 502, ערך 'תורה'.  אז עזוב כרגע את הנתון הממש שולי שמדובר באנציקלופדיה למתחילים שאינה נחשבת לסמכות האחרונה בתחום כי מדובר בהוצאה של ראשית המאה הקודמת, אבל בציטוט שלך ד"ה "הביקורת לפי שיטת המקורות" סיימת ב"המזרח הקדמון", כאשר הטקסט עצמו ממשיך עוד טור וחצי ומעלה מזה ומדבר על כך שתורת המקורות לא בוטלה מעיקרה (כמו שאתה טוען בעזרת שימוש בציטוט חלקי זה ואחרים) אלא התבססה, הורחבה ונתגלו תתי מקורות, שבמחקר מקביל ולא תלוי נמצאו על ידי חוקרים שונים באותו זמן. כלומר ודאות סטטיסטית בנוסף על עדות טקסטואלית מקראית וחוץ מקראית.  אתה מצטט את החלק שאתה רוצה שנוח לתיאוריה שלך, אבל את ההמשך שסותר את הרעיון שאתה מנסה להציג אתה מסתיר מהקוראים.  ויש עוד רבים...  כך למשל, אתה מצטט איזה מילון דתי "אבן ספיר" כמילון בעל סמכות כלשהי, כאשר דבריו תלושים מהמציאות, ועוד כהנה וכהנה...  עכשיו דברי מובנים לך יותר?".

ובכן, זו הדוגמא שלו לסילוף וציטוט חצאי דברים, הקטע שאני ציטטתי אומר כך:

ü      "הבקורת לפי שיטת המקורות מניחה קיומן של יצירות ספרותיות אחידות שכל אחת מהן יצאה מתחת קולמוסו של מחבר מסויים שפעל בתקופה שאפשר לזהותה. מחבר זה הטביע את חותמו האישי על יצירתו וניתן לגלות בה את השקפותיו, אישיותו וסגנונו. הנחה זו החלה להתערער כאשר נתוודעו החוקרים לספרות המזרח הקדמון. מסתבר כי המושג חיבור ספרותי כפי שאנו רגילים להבינו כיום אינו תופס לגבי המקרא ולגבי ספרות המזרח הקדמון", (אנצ"מ ערך תורה עמ' 502).

 

מעל הציטוט באה הכותרת הזו: "עם התרחבות מחקר הלשונות הקדומות, אבחנות נוספות התגלו כמוטעות:". הקטע נמצא ב"אקדמיה ליהדות" כאן.

הציטוט הזה הוא אחד מתוך רבים שבא להצביע על הנחות יסוד מוטעות של בקורת המקרא כתוצאה מחוסר ידע בספרות המזרח הקדמון. אך לדעת פרופ' סיל יש כאן סילוף, מדוע?

"הטקסט עצמו ממשיך עוד טור וחצי ומעלה מזה ומדבר על כך שתורת המקורות לא בוטלה מעיקרה (כמו שאתה טוען בעזרת שימוש בציטוט חלקי זה ואחרים) אלא התבססה, הורחבה ונתגלו תתי מקורות".

כלומר, סיל חשב כי אני העתקתי את הקטע הזה מאנצ"מ, להוכיח שלדעת האנצ"מ תורת המקורות בוטלה מעיקרה! אני לא אשיב לו במטבע לשון החביבה עליו ואומר שהוא מסלף, אבל להבין את הכוונה בודאי לא הבין. לא הבאתי אלא דוגמא אחת מתוך שלל דוגמאות המעידות על חוסר ידיעה הכרוך במסד של תיאוריות הבקורת. ולא העליתי על דעתי שמכיון שבאנצ"מ מובא פרט זה הרי שהכוונה שם היא לבטל את תיאורית המקורות. המשפט: "את ההמשך שסותר את הרעיון שאתה מנסה להציג אתה מסתיר מהקוראים", מגוחך, כאילו שניסיתי לטעון שכל הספרים שאני מצטט כולם אנשי דת ובטלו את התיאוריות של הבקורת.

ההמשך של דבריו מגוחך לגמרי: "נתגלו תתי מקורות, שבמחקר מקביל ולא תלוי נמצאו על ידי חוקרים שונים באותו זמן. כלומר ודאות סטטיסטית". לדבריו, מכיון ששני חוקרים או יותר הגיעו באותו דור לאותה מסקנה בפרשנות טקסט - יש כאן וודאות סטטיסטית.. (קאסוטו טוען בדיוק להיפך, שחקר המקרא מושפע מדעות מתחלפות, כך גם במאמרו המפורסם של יואל אליצור 'אפנות בחקר המקרא').

על בקיאותו של פרופ' סיל בספרות נצטט: "עזוב כרגע את הנתון הממש שולי שמדובר באנציקלופדיה למתחילים שאינה נחשבת לסמכות האחרונה בתחום כי מדובר בהוצאה של ראשית המאה הקודמת", ובכן הכרך הנ"ל הודפס בשנת 1984, מה שאומר לפני 25 שנה, ולא בראשית המאה הקודמת. והאם אני התיימרתי לצטט מסמכות אחרונה בתחום? הבאתי נתון מעניין המלמד דבר חשוב, מספר מספיק מוסמך שנכתב ע"י חבר מלומדים וחוקרי מקרא מן הטובים שקמו לנו. ולא מקשקשני אוניב' ת"א שמחוסר תעסוקה מתכתבים עם מחבתי"ם.

עוד על ידע בספרות: "כך למשל, אתה מצטט איזה מילון דתי "אבן ספיר" כמילון בעל סמכות כלשהי, כאשר דבריו תלושים מהמציאות", ובכן, פרופ' נכבד, "אבן ספיר" אינו מילון, למרות שהוא מעורר בך אסוציאציה למילון ספיר. הוא ספר מסעות של אדם בשם יעקב ספיר שעבר בספריות שונות ברחבי העולם, אינני מצטט אותו כ"מילון בעל סמכות כל שהיא" אלא הוא מובא פעם אחת באקדמיה ליהדות כשהוא מעיד על ספר מסויים שמצא בספריה.

עוד ידיעה מקיפה בתולדות היהדות מגלה הפרופ': "גם ביהדות לא האמינו שהעולם נברא לפני 6000 שנה עד שהכומר אשר העלה את הטענה הזאת", נשאיר זאת לשיפוט הקורא.

את הדוגמאות האלו (הפעם היחידה בה הואיל כבודו לרדת לקרקע הנתונים) הבאתי כדי להראות כי לא מדובר באיזה מח אנליטי מסוג נדיר, אלא בעוד פרופסור רגיל, שניחן גם במדה מרובה של אידיאולוגיה לדעותיו הרגילות.

האינקויזיציה של המימסד המדעי, פחות חשובה לי מאשר הצו"ליות של הציבור העממי. ואפתח בבדיחה השגורה על פי אחד מידידי מגזע הנדלים, וכך הוא אומר תמיד: "איפה כל הצו"לים של החילוניים?, הוא מותיב והוא מפרק: הם החוזרים בתשובה".. חה חה חה. ובכן, הרבה חוזרים בתשובה באמת נעשים צו"לים, אמנם לא כולם היו צו"לים מלידה. אך הצו"לים של הציבור החילוני הם אותו בדחן וחבריו, גוברנור ונבערי הפורומים וכל כיוצא בהם. כל אותם אלו שבנונשאלטיות ונוניות נהפכים למשכילים בשיטת גוגל וויקיפדיה. אלו שרואים את האור על ידי עצם המעבר שלהם משיטת הדיון התלמודי לשיטה האנליטית המערבית, עצם התגלית הזו שיש אנשים השואלים בפשטות שאלה הגיונית, ולא מקבלים תשובה של "גזרת הכתוב" או "שכל התורה" או "ככה זה" או "אסור לשאול", אלא מקבלים רק נימוק המתיישב על דעתם, מסנוורת את עיניהם, וגורמת להם לבטל במחי יד כל מה שלא מגובה בדעות השוררות בתרבות המערבית.

המימסד המערבי מציג לראווה את דעותיו, וכל הצו"לים חושבים כי מכיון שהסגנון הוא אנליטי ולוגי, בהכרח שכל המסקנות המוצגות לנו הן פרי הכרחים אנליטיים. פשוט ענין של עובדות והוכחות, בדיקות וניסויים, חד וחלק. בעיני אין שום הבדל, בין השוטים והפתאים המחזרים על ספרי "דולה ומשקה" "מענה רך" (בשורה טובה לרוכשי העכבר בהלכה ח"א, כעת ממש יצא לאור "דעת נוטה" עוד שאלות מהגר"ח קנייבסקי על הלכות השכמת הבוקר ביהכ"ס ציצית וברכות השחר!), ובין השוטים והפתאים הרוכשים את השכלתם מויקיפדיה ומעצכ"ח ואין להם כח לבדוק יותר מזה. ברגע שתדבר איתם על נסיון לבדיקה, מיד תשמע את כל השיקולים הישנים והטובים: יש כאן מימסד שלם שבודק מאות שנים, טובי המוחות והפרופסורים, יש הוכחות, ויש בדיקות, ויש ויש.. "אתה יותר חכם מכולם?".. כל ההכללות היפות חוץ מלבדוק את הטיעונים ולהיכנס לעומק המקורות. בדיוק כפי שהיה אומר המשגיח: יש לנו מסורת של שלשת אלפים שנה, אנחנו לא יותר חכמים מהרמב"ם ומרעק"א וכו' וכו'. אם בשביל אמונה בממסד, לא הייתם צריכים לטרוח כל כך, יש לנו את זה כאן בבית. ועל שני הכתות האלו אני אומר: יחככם זו בזו..

איש חביב באחד האשכולות שלו על המקרא ממליץ לקרוא בשביל להבין את בקורת המקרא את - - - תנ"ך עם פירוש גורדון. זה כמו להמליץ על מדור יהדות בYNET בשביל להכיר את היהדות. גורדון היה איש בעל כשרון כתיבה ועט מהיר שהיטיב לעשות סלט מכל הדעות שהכיר ושלא הכיר ולשבץ אותם תחת התנ"ך, ספרו מיועד לתלמידי ביה"ס. הוא לא היה חוקר, ואי אפשר לעמוד מתוך 'פירושו' על שום יסוד של בקורת המקרא. זו שיטת הלימוד וההשכלה הצו"לית של דולה ומשקה וחבריו.

ולכל הצו"לים הנכבדים אני מייחד את המאמר הבא, (צו"ל שלנו ראשי תיבות צעיף וקר לו, צו"ל שלהם ראשי תיבות ציטוט וטוב לו).

אויבו הגדול של המדע

מי הוא האוייב הגדול של המדע? כמובן, הדת, האינקויזציה. אמנם בימי קדם, היו המדע והדת שלובי זרוע להחריד, הדת של ימי הביניים הושתתה באופן פרדוקסלי על המדע האריסטוטלי. הסבה היתה לא משום שאריסטו היה מאמין גדול, אלא משום שהמדע האריסטוטלי היה סטאטי, תיאורטי, ובלי קשר לעובדות. ולכן הוא יכל להמשיך ולהתמיד כך גם עוד 20,000 שנים.

הריאקציה התחילה רק בעת החדשה, בה נרדף גלילאו, וכדאי להוסיף כאן "הקדוש" גלילאו, כי כמו בכל דת, גם במדע נהנו לקשור כתרים ולספר אגדות על קדושתו של גלילאו הנרדף והמעונה על כבוד המדע. אמנם רדיפת גלילאו נעשתה אך ורק בשם הדת, משום שהיא היתה הסמכות השלטת שקל היה להשתמש בה, הרדיפה עצמה נבעה מתוך אמונה בקיים וחוסר נכונות לשינוי. שהרי הדת הסתדרה יפה מאד עם תגליתו של גלילאו.

עיון בהיסטוריה של המדע מגלה כי האוייב הגדול של המדע הוא המדע בעצמו, המדע אינו מאפשר ריאקציות, שינויים, תפיסות חדשות. הוא מוכן רק לגילויים קטנים של פרטים. אך הוא רודף בשצף קצף כל נסיון לשינוי השיטה המימסדית. תיאור ארוך ומעניין נמצא בספרו של פרופ' זאב בכלר "הפילוסופיה של המדע" בהוצ' אוניב' משודרת. ונעתיק כאן קטע מרכזי:

 "ב1959 כתב ארתור רסטלר ספר על לידת המדע החדש במאות ה16 וה17. לספר בו מתוארים קופרניקוס, קפלר וגלילאו - קרא "הסהרוריים", והוא סימל תקופה חדשה בכתיבה על ההיסטוריה של המדע. אחד הדברים הראשונים שהתבררו במחקר ההיסטורי היה שהפילוסופיה האמפריציסטית מהסוג שיצר פופר (לפיה המדע משכלל את עצמו על ידי הפרכת הלא נכון) פשוט לא מתאימה עוד לסיפור ההיסטורי. התברר שאנשי מדע לא משתדלים להפריך, להיפך - הם משתדלים לאמת את התורות שלהם. וכאשר מופיעות הפרכות, הם נוטים להתעלם מהם בשיטתיות מוזרה. הויכוחים בין אנשי מדע , שמחזיקים בתיאוריות שונות, הם בדרך כלל ויכוחים של חרשים. והביקורתיות הנאורה שפופר ציינה כסימן סגולי של המדע, נשמטה איכשהוא בעקביות מאנשי המדע.

הדעות הקדומות וההתנגדות האטומה להתקדמות המדע באו לעתים קרובות ביותר בתולדות המדע מצד אנשי המדע של המימסד עצמו, יותר מאשר מוסדות שמחוץ למדע, כגון הכנסיה או ההמונים הנבערים מדעת. ותמונת המדע כמפעל רציונלי מתקדם ואמפירי - הלכה וטושטשה במהירות" (הפילוסופיה של המדע, פרופ' ז. בכלר, בהוצא אוניב' משודרת).

כמה שנים קודם לכן, בנאום הפתיחה של כנס "האגודה האמריקאית לפילוסופיה" (1952) אמר ההיסטוריון של המדע ברנרד כהן מאוניב' הרווארד: "מתוך קורות המדע רואים שרוב התיאוריות המהפכניות הגדולות במדע.. נתקלו בעוינות מצד אלה שהעדיפו לדבוק בדרכי החשיבה הקיימות. נדמה כי תכונה זו הינה חלק מתכונה כללית של המין האנושי, כלומר אינרציה של המחשבה או התנגדות לשינוי, או מעין אורתודוקסיה מדעית.. אפילו המהפכנים הגדולים ביותר במדע נצמדים לאורטודוקסיות", (מתוך תקציר ההרצאה, שנדפס ב"לפני עלות השחר", ת"א תשנה', עמ' 18).

יש להבין כי המצב הזה לא נוצר סתם כך. המדע בעצם נתון במילכוד, כפי שמצאתי גם את פרופ' יעקב ברונובסקי אומר: "המדע הוא נסיון לייצג את העולם המוכר כמערכת סגורה שניסוחה מושלם. הגילוי המדעי הוא תמיד תהליך משולח רסן של פריצת גבולות המערכה ופתיחתה מחדש, ומיד אחר כך סגירתה החפוזה.. זה טבען של מערכות סמליות שהן יכולות להישאר סגורות רק כל עוד לא נעשה נסיון לומר באמצעותן דבר שלא היה כלול כבר בכל העבודה הניסויית שנעשתה קודם לכן", (פרופ' י. ברונובסקי, מקורות הידיעה והדמיון, הוצ' עם עובד תשמא', עמ' 92). המדע מטבעו מתנגד לכל פריצת גבול, מבלי שמגיע יחד עמה כרוך גם הסבר היכול לשמש כ'סגירה' חפוזה. אולם התקדמות המדע מותנית בכך שהשינוי יבא תוך פריצה, גם כזו שאינה מאפשרת להיחפז ולסתמה.

נחזור לדברי בכלר אשר מנסה ליצור פילוסופיה חילופית למדע, אם לא זו המגלה עובדות ומתעדכנת:

ü        "תיאוריה מדעית נולדת בדרך כלל בעוד חלק קטן בלבד מן העובדות הטעונות הסבר תואם אותה. רוב העובדות של התחום שאותו היא באה לבאר או שאינן מתישבות עם התיאוריה או שהן זרות לה. מחקר כל שהוא בהיסטוריה של המדע יראה שכל התיאוריות שהופיעו במדע - החל מאריסטו דרך קופרניקוס גלילאו קפלר ניוטון פרדי וכלה במקסוול ובאינשטיין לא ביארו את כל העובדות שנועדו לבאר והן נסתרו תמיד, מן הרגע שנוצרו, על ידי רבות מן העבודות שהיו ידועות. שום איש מדע לא יכול היה לפעול ולקדם את היצירה המדעית שלו בתנאים כאלה. להיפך הוא חייב להתעלם מן העובדות המפריכות ולהיצמד אל התיאוריה שלו.. תיאוריה זקוקה לזמן ולאנשי מדע שישכללוה בהתמדה.. במשך הזמן - ופרק זמן זה עשוי להיות ארוך מאד - חשוב מאד להתייחס אל התיאוריה המדעית כפי שמתיחסית אל דוגמה דתית, כפי שמתיחסים אל עיקר אמונה, שאסור לפגוע בו ואסור להעמידו במבחן מכריע. דוגמה היא עקרון שאין בודאים אותו אלא להיפך בעזרתו בודקים דברים אחרים.. ההתעלמות מעובדות מפריכות היא מעשה רציונלי לחלוטין, למעשה זהו המעשה הרציונלי היחיד האפשרי בתנאים אלה, בדיוק משום שהוא שרירותי. להיות רציונלי פירושו להישאר בחיים, ואם הישארות בחיים דורשת החלטות שרירותיות כגון התעלמות מהפרכות, כי אז שרירותיות היא מעשה רציונלי", (בכלר, שם).

תיאור שכזה, יש להודות, נשמע יותר כפילוסופיה של דת, מאשר כפילוסופיה של המדע במאה ה21.

ולכן, האיזכור המרובה של וליקובסקי, מייצג תפיסת עולם, בלי קשר לשאלה האם וליקובסקי צודק בשתי הנחותיו העיקריות (שיש להסביר את הגיאולוגיה בשיטת הקסטסרופיזם ולא בשיטה האיטית, ושיש לתת את נקודת הכובד של הארכיאולוגיה על העדות האנושית ולא על הפרשנות הסובייקטיבית), חובה לשים לב כי הספרים שלו לא נופלים בערכם מאלפי ספרים אחרים שנכתבו על ידי דוקטורים ושאר ירקות, ואעפ"כ הוא נתקל בכזו אינקויזיציה, המלמדת בדיוק על הערך הריאלי של הדעות הממסדיות, אם האמת היתה ניכרת, לא היה צריך המימסד להילחם כאחרון האינקויזיטורים:

וליקובסקי מספר:

ü         "..היסטוריון מפורסם שעקב אחר עבודתי, לא ידוע לו, אמר, שום טיעון בעל תוקף נגד שחזור ההיסטוריה המוצע כאן, אולם מבחינה פסיכולוגית כמעט בלתי אפשרי לשנות דעות שנרכשו במשך עשרות שנים של קריאה, כתיבה והוראה.

מאחר שלא היה ביכלתם להוכיח שהספר כולו או מקצתו מוטעה, או שמסמך כלשהו המצוטט בו כוזב הרשו לעצמם חברי קבוצה זו התפרצויות זעם כלל לא מדעיות, הם אילצו את המו"ל הראשון לסלק את ידיו מן הספר ע"י איום בחרם על כל ספרי הלימוד שבהוצאתו. זאת, למרות העובדה שכאשר כבר היה הספר תחת מכבש הדפוס הסכים המו"ל להעבירו תחת שבט הבקורת של שלשה אנשי מדע דגולים והספר עמד בבקורת זו. לאחר שעבר הספר להוצאת ספרים אחרת ניסתה הקבוצה הנ"ל למנוע באיומים את הופעתו גם שם", (ד"ר עמנואל וליקובסקי, תקופות בתהו, מתוך ההקדמה).

התנהגות זו לא מותירה מקום לספק בהקשר לפתיחות המדעית. בכל החומר המדעי שנכתב בשלשים השנים האחרונות (כך כותב י. עציון ב"התנ"ך האבוד", 1992) לא נזכר שמו של וליקובסקי אפילו פעם אחת. 

מאלפים הם דבריו של מאקס פלאנק (1858-1947) מגדולי הפיסיקאים בדור העבר:

ü        "אמת מדעית אינה מנצחת על ידי שכנוע של מתנגדיה ופקיחת עיניהם כדי שיראו את האור, אלא במדה רבה יותר בגלל שמתנגדיה מתים בסופו של דבר ודור חדש בא אשר לו היא מוכרת", (מצוטט ב:"בין מדע ודת", פרופ' צ'רנייבסקי, עמ' 321).

ובדורינו מודה פרופסור לפילוסופיה:

ü        "דיויד יום הוצג בדרך כלל בקורסים אלה כספקן. בשל עמדה זו שיוחסה לו סירבה אוניברסיטת אדינבורו בסקוטלנד, מולדתו, למנותו לפרופסור. קשה להתלונן על כך מכיון שהאוניברסיטאות לא דגלו אז בחופש הדעות. אגב, היום האוניברסיטאות פועלות באותו אופן, אך דוגלות בחופש דעות (=אף שהן דוגלות כלפי חוץ בחופש דעות), ולכן המצב גרוע יותר", (פרופ' יוסף אגסי, מבא לפילוסופיה מודרנית, בהוצ' אוניב' משודרת, עמ' 74).

בניגוד לפרופ' סיל, כותב הוגה דעות מעמיק יותר ומלומד יותר:

"מתוך התבוננות מעמיקה יותר מתברר, כי שלילת הדת לא נוסדה על נתונים של המדע, אלא על מסקנות בעלות אופי מטפיסי החורגות מתחום המדע כשלעצמו, ואינן לא הכרחיות ולא מבוססות די הצורך מבחינת ההגיון: אין הן לעתים קרובות אלא הכללות נחפזות בלבד. לכן נעשית שלילת הדת לא על ידי המדע  עצמו, כפי שרגילים לחשוב, אלא ע"י התורות המטפיסיות המוסקות ממנו. לעתים אף נדמה, שהמסקנות המטפיסיות נעשו בכוונה תחילה על מנת להלחם בדת". (פרופ' צ'רניבסקי, "בין מדע ודת", עמ' 7).

אני בכלל לא מעוניין לדבר על שלילת הדת על ידי המדע, כפי שסובר סיל, זו בודאי דעה מיושנת של המאה ה19. שהרי המדע אינו יכול לעסוק בתחומי הדת, ולכן אינו יכול לשלול אותה. וכבר אמר לנו פרופ' ברגמן את דבריו המפורסמים:

"אנו שואלים האם התמונה הניתנת על הממשות מצד מדעי הטבע ריאלית היא, או שמא היא הפשטה נוחה המאפשרת לאדם להשתלט על העולם המכני? האם אין אפשרות שע"י מדע טבע זה תהיה קיימת השקפת עולם יותר רחבה ויותר מקיפה אשר תאמר: אין אנו חולקים על זכותו של מדע הטבע להפשיט את העולם לשם צרכיו, אולם אנו דורשים ממדע אמיתי מקיף שהוא ישאיר למצער פתוחה את האפשרות.. אע"פ שאין הכימאי יכול למצוא את השינוי באמצעיו. היינו ישנם ממדים אשר בשבילם מדע הטבע אינו מספיק מפני שהמדע הזה מחק אותם לשם מטרתו והמטרה הזאת היא שלטונו של האדם אנו כולנו התחנכנו על ברכי מדעי הטבע ולכן קשה לנו לשנות את דרכי המחשבה" (מתוך מאמרו ב'מחניים' לז', תשיט').

אני מדבר על המדע עצמו, על כל מה שמקובל לחשוב כיום בכלים לוגיים ומדעיים, בתחומים בהם אין אפשרות לבדוק בצורה מוחשית (כדוגמת: רפואה, כימיה, בוטניקה, זיאולוגיה), אין מדובר בעובדות ולא בדברים מוכחים, אלא בצורה מסויימת של תפיסת מציאות. צורה שאין לה עדיפות עקרונית על זו האריסטוטלית, מלבד העובדה שהתברר שהאריסטוטלית הרבה פחות מבוססת.

דברים כיוצא באלו אפשר לראות בדבריו של פרופסור יוסף אגסי, תלמידו של הפילוסוף של המדע קרל פופר:

"המטפיסיקה עוסקת בממשות, ולעומת זאת, המדע עוסק בתופעות היום יומיות. מה הקשר ביניהן? ישנה סברה חשובה כי המדע מסביר את תחום היום יום בעזרת הנחות יסוד, היא הטענה שבמהותו המדע הוא מטפיסיקה מוצלחת. הרעיון הזה מאפיין את המסורת המדעית. יש הרבה מסורות מיסטיות פילוסופיות ודתיות, אך מסורת מדעית יש אחת. כאשר מחפשים את מקור החינוך המדעי של מדען כלשהו - אמריקני, יפאני, הודי - מגיעים ליוון. החינוך המדעי אינו התיאוריה של תלס, שהיום איש אינו מקבל אותה, ואיננו התיאוריה של דמוקריטוס שלפיה לא ניתן לפרק את האטומים, אלא תפיסת היסוד כי על ידי הנחת עקרונות טובים נוכל לארגן, להבין, להתמצא ולשלוט בעולם התופעות", (פרופ' יוסף אגסי, מבא לפילוסופיה מודרנית, בהוצ' אוניב' משודרת, עמ' 37).

המדע בעצם מצמצם את מגוון האירועים והתחושות שיכולים אנו לחוש, למסגרת אחת של חוקים ומושגים, המכריחה אותנו לסווג כל אירוע או תחושה לאחד ממושגי המדע. לעתים המסגרת המקובעת הזו היא בלתי אפשרית, דוגמא מפורסמת היא בתחום המיקרו:

"לפי מכניקת הקוונטים נסים לא רק אפשריים מבחינה תיאורטית, אלא הם גם נצפים באופן קבוע במעבדות לפיזיקה. באויר הפסגות הטהור של האקדמיה מתייחסים אליהם כאל אירועים שניתן לצפות בהם אבל אי אפשר להסבירם בעזרת התנאים שקדמו להם. זוהי ההגדרה של נס בתנ"ך עתיק היומין", (פרופ' ג. שרדר, המדע והאל עמ' 112).

"הפיסיקה הקלאסית סברה שהמקרה חל אך ורק על מצבים שבהם בערותינו מגבילה את הבנת מנגנון הסיבתיות השוכן ביסודה של תופעה. אולם פרשנות קופנהגן למכניקת הקוונטים מתארת את המקרה כחלק מהותי של כל התצפיות בטבע.. הסיבתיות נמצאה בשורש ההשערה האטומית המקורית של היוונים והיתה פופולרית בפיסיקה הקלאסית, ערכה נשחק במכניקת הקוונטים, ומכל מקום מעולם לא הוכחה חיוניותה להשקפת העולם המדעית, (פרופ' ט. פריס, מילדות לבגרות בשביל החלב, עמ' 366-7).

אך גם בתחום תופעות המח, משועבדים אנו בעל כרחנו למושגי המדע. המדע אינו מכיר באינטואיציה, ולפיכך אינו מאפשר לנו לחשוב עליה כדרך שאנו חושבים על שאר המושגים שאנו נפגשים בהם. פרופ' אהרן קציר מדבר על ההפסד שבהתעלמות מכל מושג שאיננו מתאים למסגרת המדעית הנוקשה:

"העולם המיתולוגי מעניין אותנו מהרבה בחינות, ובעיקר משום שיש בכחו להעלות לפנינו מציאות עשירה ומורכבת, אך המדע התעלם ממנה. במיתוס יש אוצרות בלומים של תחושה וחויה שאפשר אולי לראות בהם בסיס למושגים חדשים ולגישות חדשות אל הטבע והאדם אל הזמן והמרחב שאינם מקובלים על המדע", (פרופ' אהרן קציר, בכור המהפכה המדעית, הוצ' עם עובד 1971, עמ' 124).

המיתוסים לא באו כאן בכדי לעצבן את ר' נתן, אבל מחקר האינטואיציה כדוגמת מחקריו של קארל יונג הוא תחום חשוב מאד לענ"ד, גם אם נתעלם מן המיתוסים. (אגב, היארצייט של אהרן קציר היה ממש בימים אלו, ב30 במאי 1972 הוא נורה בידי טרוריסט יפאני תמהוני בנתב"ג). עוד אומר ברגמן:

"האמונה בחוקיותו של הטבע, היא היחידה שהאדם בן זמננו שפרק מעליו עולה של הדת מחזיק בה", (פרופ' ש"ה ברגמן, הטבע וחוקי הטבע, פרקים במחשבת ישראל, מדרשית נעם, תשכד').

וכאן אני אמשיך לענין המימסד המדעי, והדרך בה הוא מגיע אל מסקנותיו, משום שהנושא הזה יוביל אותי ישירות אל "איינשטיין ובני דורו". למאמינים ולכופרים יש בנושא דעה מוצקה ביותר:

 

"נראה לי שראוי לסווג את האמונה כמחלת נפש", (פרופ'  ריצ'ארד דוקינס. הגן האנוכי עמ' 358).

"הכפירה היא מחלת נפש מסויימת", (ד"ר י.ר. עציון, עיונים בבעיות אמונה, פרדס חנה תשכה', מבא).

תחומי ההתמחות של עציון ושל דוקינס די דומים (מדעי הטבע ומתמטיקה) אך מסקנותיהם הפוכות, כיצד ניתן לדעת עם מי הצדק? כל אחד מהם בודאי כותב את מה ש"הוא חושב".

קשה לנו לאמוד איך תפסו את הנושא של גורמי ההכרעה האנושית בימי קדם, אך כדאי לנו מאד לשים לב לתפיסתו של נושא זה בימינו. אין כיום נושאים 'חדשים', בכל נושא בו מתוכחים בני אדם, כבר נתחברו ספרים, התפרסמו מאמרים, ואולי אף נערכו עימותים בפני קהל. אין לנו את האפשרות לחשוב על נושא בדרך הטבעית, הנושאים כבר 'מפותחים', כל שאלה פילוסופית כבר נבדקה בסוגים שונים של בדיקות: פיזיולוגיות, לוגיות, פסיכולוגיות. אין לנו גם אפשרות לעבור על כל החומר, ברור שאדם הדוגל או מאמין באיסור ניסויים על בעלי חיים, הפלות מלאכותיות, הישארות הנפש, זכויות המיעוטים, קריאה בכף היד,  וכל נושא מוסרי או פילוסופי אחר השנוי במחלוקת, לא קרא את כל הספרות שקיימת בנושא, ולא נחשף לכל הטיעונים. האדם הדוגל בדעה מסויימת, מקבל למעשה את סמכותו ואת דעתו של מימסד מסויים, זה ש'אחראי' לדעה זו.

זהו מצב מאד מעניין, לפיו במאה העשרים ואחת דעותיהם של בני האדם, כולם הן בבחינה מסויימת של אמונה. אך מורכבות החשיבה בזמננו מחייבת זאת, וברור שכאשר יו"ר ארגון "הירוקים" במקום כלשהו נאלץ לכתוב מאמר תגובה מול מתקפה שכוללת טיעונים משפטיים לוגיים ואתיים, הוא יצטרך להיעזר במי מתומכיו המתמצא בנושאים האלו. כך הוא בדיוק גם לגבי נושאים חשובים יותר, האתאיסט המצוי אינו מכיר את כל הטיעונים לזכות עמדתו, והוא סומך על האתאיסטים המפורסמים שבכתביהם בודאי נמצאת הישועה, או במקרה הגרוע והשכיח יותר - סומך על "המדע", שמקובל אצל ההמונים לחשוב כי הוא מוכיח את האתאיזם ואת כל מה שנח לחשוב.

ההיסמכות על המדע יוצרת אמונה מסוג מיוחד במינו, שכן האמונה הטפלה שהיתה רווחת מאד בימי קדם, לא היתה מסתמכת על טיעונים ריאליים אפילו למראית עין. כאשר אדם האמין בכחה של מכשפה, הוא לא חשב שישנן הוכחות לוגיות לכחותיה, ולכן לא פעלו כאן אלא דחפים. ואילו בימינו אדם משוכנע שהמדע יודע ויכול להוכיח, דברים רבים שהמדע אינו יכול ואינו מתיימר להוכיח. אם נשאל אתאיסט מודרני: "מה היא דעתך לגבי הישארות הנפש?", אפשר בהחלט שהוא יענה: "המדע הוכיח שהאמונה הזו איננה נכונה". במקרה אחר הוא ישתמש בביטוי המופלא "אני חושב שאין הישארות הנפש", ולאחר כמה משפטים של דיון יסביר שלפי הידע המדעי בימינו אין סבה לחשוב שישנה הישארות הנפש. זו כפירה קלה בהרבה מהכפירה שהיתה נדרשת בימי קדם, האפיקורס הקדמון היה צריך להתחבט עם עצמו לפני שהיה מחליט החלטה טבעית שבאמת אין הישארות הנפש, והאפיקורס של ימינו עושה לעצמו חיים קלים: לאחר שלש שנים של לימודי תואר ראשון, הוא יכול לקבוע בקלות וללא מאמץ כי כל מה שלא נאמר לו באוניברסיטה בשנים האלו, אינו קיים מבחינה מדעית.

מדהים לראות עד כמה בעיני הציבור המשכיל של ימינו הכל שפיט מבחינה מדעית. כאשר מתנהל ויכוח ציבורי בתקשורת בנושא מוסרי כדוגמת: הפלות מלאכותיות, חקירת מחבלים בכח, וכיוצא בזה, רגילים לראיין בנושא פרופסורים. האם לדעתו של הפרופסור ישנו משקל יתר בשאלות מוסריות? לדעתי האישית יש צורך לשאול את המוכר במכולת השכונתית שעל יד ביתי, מכיון שאני מכיר אותו כאדם ישר ומוסרי מאד. האם המדע יכול לשפוט שיפוט מוסרי? ומה אם פרופסור מלומד הוא נגוע בשחיתות, או בעל קשרים פוליטיים מסויימים? האם הוא למד באוניברסיטה כיצד להתגבר על יצרו?

גם בתחום הפיזי, סבורים חלק בלתי מבוטל מן הציבור כי המדע הוא כל יכול.[1][1] תחזית אקלים לעוד עשרות שנים, גם כאשר היא נאמרת מפי איש מדע, אינה אלא ספקולציה, וכך עוד 'ידיעות' רבות ושונות, שכאשר הן נאמרות בשם 'המדענים' מקבלות הן הילה של ריאליות ושל נכונות. האמת היא שאכן הגיעו לידיעות אלו בשיטה ריאלית, השיטה המדעית הלוגית, אבל הסגנון ההגיוני אינו ערובה לאמיתות, בנושאים שאין בידינו אפשרות לקבוע אמיתות.

לא רק תחזיות, אלא גם ניתוח העולם הפיזי שאנו צופים בו כל הזמן, אפשרי במדה מוגבלת מאד, ורבות מהדעות והתובנות שמחזיקים בהן בימינו הן בעייתיות ומפוקפקות. הידיעה האנושית ניצבת תמיד על כרעי תרנגולת, והשיקולים המנחים הם לא תמיד השיקולים הריאליים. המדע אינו נמצא כיום במצב סטאטי, והוא בעיצומו של תהליך המתרחש כבר כמה מאות שנים. ואין הכוונה כאן לדינמיות של התגליות והעדכונים, שכן זו קיימת מאז היות האדם בעולם, לא הנתונים המדעיים, אלא הפילוסופיה של המדע, ההשקפה הבסיסית אודותיו נתונה בתהליך מסויים מאד.

המדע המודרני כפי שהתגבש במאה ה19 גיבש סביבו השקפת עולם שנחשבה כמדעית, ההשקפה הזו כבשה את הלבבות ונעשתה שלטת במדה בולטת מאד בתרבות המערבית. המדע ה'יבש' הוכיח בינתיים בצורה ברורה כי השקפת עולם זו היא בלתי מדעית ובלתי אמיתית, אך רוב רובו של העולם המערבי עדיין שרוי בהשקפה מיושנת זו במדה זו או אחרת. אנו יכולים ללמוד את הדברים מתוך אלו שמבינים את המדע באמת, מתוך דברי המומחים משתקפת הבקורת הסמויה והגלויה על ה'מדעולוגיה' שעדיין שולטת בנו, על הזיהוי המוטעה של המדע עם המטריאליזם, ושל התיאוריות המדעיות על ההשקפות האנושיות. וזו המטרה העיקרית שלי כאן: להבדיל בין התיאוריות המדעיות ומידת המוכחות שלהן, ובין ההשקפות האנושיות. שלא כדבריו של פרופ' סיל הנכבד מאד. וכפי שאומרים מרנן ורבנן:

ü      "גודל ההצלחה של תשמישי הטכניקה והאמונה המוגזמת של חוגים רבים בכל יכלתו של המדע נטעו בלב האנושות בטחון שאין לך דבר שהמדע לא מסוגל להסבירו. וכל שהוא מחוץ למדע הרי הוא לפחות מיותר. דעותיהם של מלומדים בודדים שהביעו ספיקות במוחלטות של המדע בזמנם או של מדע בכלל נחשבו כסימן של פיגור רוחני.. במקום התיאולוגיה הדתית נצרה תיאולוגיה של מדעי הטבע", (פרופ' צרניבסקי, בין מדע ודת, עמ' 236-8).

ü      פרופ' פייהרבנד (פרופ' לפילוסופיה של המדע) כותב: "ככלל מקבלת החברה את שיפוטם של המדענים באותה דרך ארץ שהתקבל שיפוטם של בישופים וקרדינלים עד לפני זמן לא רב", (פיירהבנד פ', כיצד להגן על החברה מפני המדע, מתוך מחשבות IBM, ע' 25).

והאם אנחנו חכמים ממרנן ורבנן? מהרמב"ם ומהגר"א? כיום ברור שהמדע אינו אבסולוטי, ואינו ניתן להוכחה מוחלטת:

"כדי לדון בטיבו של היקום ולעסוק בשאלות כמו האם יש לו התחלה או סוף יש להבהיר תחלה את מהותה של תיאוריה מדעית.. התיאורה היא דגם של היקום.. הדגם קיים אך ורק בשכלינו ואין לו שום ממשות אחרת.. כל תיאוריה פיסיקלית היא ארעית תמיד, במובן זה שהיא רק בגדר השערה: לעולם אי אפשר להוכיח אותה. אין זה משנה כמה פעמים יעלו תוצאות הניסויים בקנה אחד עם איזו תיאוריה, לעולם איננו יכולים להיות בטוחים שתוצאות הניסוי הבא לא יפריכו את התיאוריה", (סטיבן הוקינג, קיצור תולדות הזמן עמ' 18).

נצטט כאן מעט מקורות על הדרך המעניינת בה התקדם המדע משלב לשלב, ועל הגורמים וההשלכות להתקדמות הזו. עיון בתולדות המדע מגלה שהתקדמות המדע והתקבלותן של תיאוריות שונות לא באו כלל בעטיין של הוכחות אלא כתוצאות של סיטואציות שונות: בעולם היווני כלל לא 'התקבלו' תיאוריות או דעות מכיון שלא היתה דעה ממסדית, ואולי מוטב שכך. ואילו בתקופות שלאחר מכן אירעו תהליכים מענינים מאד שהפכו דעות שונות למקובלות.

פרופ' טימותי פריס, בספרו "מילדות לבגרות בשביל החלב" מתאר את התפתחות הידיעה האנושית "מילדות לבגרות",  בספרו הוא מתאר כיצד נתקבלה דוקא דעתו של אריסטו על ידי הדורות הבאים:

המלומד היווני הנודע ארכימדס במאה ה2 לפנה"ס קבע את השמש במרכז (וקבע גם את "מספר אנדיגטון"), אלא שארכימדס נרצח בידי הרומאים בעת המלחמה על סירקוזה, הרומאים לא רחשו כבוד גדול למדע, ועם השתלטות הנצרות, ראשית חכמה נשרפה הספריה הגדולה באלכסנדריה. את הסרפיאוס של אלכסנדריה מוטטו קנאים נוצרים בשנת 391, הגיאומטריקנית היפטיה (בתו של אוצֵר ספריית אלכסנדריה) נרצחה על ידי המון משתולל של נוצרים בשנת 415 "הם הפשיטו אותה עירום ועריה, פשטו את עורה ותלשו את בשרה מעל עצמותיה בצדפות חדות, עד שפרחה נשמתה, שיסעו את גופה לרבעים ואת הרבעים הביאו למקום ושמו קינרון ושרפו אותם לאפר" כך מספר עד ראיה. יוסטינאנוס סגר את שערי האקדמיה של אפלטון (529 לספירה) לא לפני שהוציא להורג את אחרון הפילוסופים בואטיוס. המוסלמים שנצטוו על פי הקוראן לעסוק ב'תפכור ותסחיר' פירשו זאת כחקר הטבע וספרו של התוכן תלמי מן המאה השניה תורגם לערבית, לאחר וותק כזה של כמה מאות שנים, בודאי לא ניתן היה לשנות דבר. הכנסיה של שלהי ימי הביניים קבלה מן המוכן את תורת אריסטו היישר מן העיבוד שלה על ידי המוסלמים הכופרים.

גילוי העולם החדש ע"י קולומבוס התרחש מתוך רדיפת ממון של קולומבוס, והרציונל שלו היה אוסף טעויות גיאוגרפיות ושמועות מוטעות: "תכניתו של קולומבוס נראתה אוילית לכל מי שתפס את ממדיה של הארץ באורח מציאותי, ולו גם בחוש.. הוא השיב על לעג המומחים בעזרת אוסף מפות הארץ המכווצת שלו, קביעתו של אריסטו כי ישנה רציפות בין המחוזות המקיפים את עמודי הרקולס לבין מחוזותיה של הודו, ונבואתו של סנקה כי יבשה רחבת ידיים שוכנת מעבר לאולטימה תולה. את כל אלה הציג קולומבוס בוודאות רועמת, לשוא נבקש בכתביו זכר כל שהוא למזגו הספקני האמפירי של המדען.. עת הלכו הראיות והצטברו לממדיה האמתיים של הארץ מצא קולומבוס מפלט בהשערה המיוחדת במינה.. העולם אינו עגול כפי שהוא מתואר אלא יש לו צורת אגס העגול בכל מקום מלבד בקרבת העוקץ.. הבליטה הזו היא הגבוהה ביותר והקרובה ביותר לרקיע.. לקראת הסוף שוטט קולומבוס בחופי העולם החדש במצב של טירוף דעת". (עמ' 51).

"קופרניקוס קרא גם את אפלטון ואת הפילוסופים הניאו אפלטונים שכתביהם קשטו וערפלו את המחשבה בימי הביניים ומהם ספג את תמונתו של אפלטון כי חייב להיות ליקום מבנה תשתית פשוט. היופי הזה שבאחדות הוא הוא שחסר לקוסמולוגיה התלמאית.. קופרניקוס הושפע גם מפולחן השמש הניאו אפלטוני הערצת השמש היתה פופולרית בזמנו.. וכעבור עשרות שנים המשיך קופרניקוס להשתפך בדברו על השמש, בספרו הוא הסתמך לא פחות ולא יותר על הרמס, דמות פנטסטית מן האסטרולוגיה והאלכימיה, הקדוש המגן של עובדי השמש החדשים.. הוא הביא מובאות מדברי המיסטיקן הניאו אפלטוני מרזיליו פיצ'ינו.. יתר על כן קופרניקוס ניסה את ידו בשיר הלל לשמש מפרי עטו.. הדגם הקופרניקי לא היה מסובך פחות מן התלמאי.. ולא תמיד היו ניבוייו מדוייקים יותר.. בטווח הקצר שרידתה של תורת קופרניקוס נבעה פחות מעוצמת הראיות התומכות בה ויותר משקיעת קרנו של הדגם התלמאי האריסטוטלי" (מתוך הפרק "עובדי השמש").

"לודויג בולצמן התאבד בעת התקף של יאוש, מדוע? משום שלא עלה בידו לשכנע את עמיתיו בממשותם של האטומים.. האירוניה היא ללא ספק בכך שאילו החזיק מעמד עוד שנה או שנתיים היו כל עמיתיו משתכנעים באמיתות דבריו", (פרופ' י. ברונובסקי, מקורות הידיעה והדמיון, הוצ' עם עובד תשמא', עמ' 50).

לאורך כל הדרך המדעית אנו מגלים שיקולים שונים ומשונים שהביאו את גדולי המדע לקדם אותו בדרכיהם:

"גלילאו השיב כי יש ביכלתו להוכיח כי הצדק עם קופרניקוס .. האמת היא שלא היתה לגלילאו כל הוכחה מוצקה לתורת קופרניקוס", (פריס, עמ' 88).

"כמקור השראה ראשי שימשה לקפלר הדוקטורינה של הרמוניה שמימית מבית מדרשו של פיטגורס.. (עמ' 66)

איינשטיין כותב: "תמיד הכאיבה לי המחשבה שגלילאו לא הכיר בעבודתו של קפלר, זו היתה יהירות, לדאבוני תמצאו אותה אצל מדענים רבים" (פריס, עמ' 85).

"בספרי הלימוד מסופר כמובן, רק כי קופרניקוס אמר: ובכן 'זה פשוט יותר כשאנו מציבים את השמש במרכז היקום', אך לא אלו היו דבריו. הוא אמר כי ראויה השמש להימצא במרכז היקום, מפני שהיא נפלאה. הוא קיבל רעיון זה היישר מפיצ'ינו", (פרופ' י. ברונובסקי, מקורות הידיעה והדמיון, הוצ' עם עובד תשמא', עמ' 140).

תגליותיו והסבריו של ניוטון היו אחת התרומות הגדולות לאנושות, אך מה הביא אותו להשקפותיו?

"כאשר רכש ג'ון מיינרד קיינס במכירה פומבית ארגז מלא בניירותיו של ניוטון הוא נדהם למצוא שפע של רשימות על אלכימיה נבואות מקראיות ושחזור, לפי מקורות  עבריים, של תכנית הבנין של בית המקדש בירושלים, שנחשב בעיני ניוטון כסמלה של מערכת העולם. ניוטון לא היה הראשון לבני דור ההשכלה, אמר קיינס המזועזע באסיפה של החברה המלכותית. הוא היה אחרון הקוסמים, אחרון לבבלים ולשומרים", (פריס, עמ' 93).

במלים בוטות יותר מתבטא פרופ' פריס:

מקובל לומר שהמדע מתקדם על שתי רגלים שאחת מהן היא התיאוריה והשניה היא הניסוי, אולם מהלכו זה של המדע דומה פחות לפסיעה גאותנית ויותר לצליעה כושלת.. התפתחות המדע נתונה להשפעתן של אפנות אינטלקטואליות.. את הצעד הראשון נקטו התיאורטיקנים.. אחריהם באו תצפיותיו של האסטרונום החובב.. (עמ' 128).

"רעיון זה.. הוא רק הצעה אי אפשר להסיק אותו מתוך איזה עיקרון אחר, בדומה לכל תיאוריה מדעית אחרת, הוא עשוי להיות מוצג מלכתחלה מטעמים אסתטיים או מטאפיסיים", (סטיבן הוקינג, קיצור תולדות הזמן, עמ' 132).

אנו ניצבים בראשיתה של תקופה, 'מדעית', אנו זוכרים ומכירים את ראשיתה של התקופה. בה הוכרז על ביטול כל הקודם, כל הידע והדעות נחשבו ל'חשכת ימי הביניים', והכל הוחל להיבנות מחדש. אך עם השנים אנו רואים כי גם החברה ה'פתוחה' ה'מודרנית' ה'מתקדמת' משתפעת באמונות טפלות, ומנסחת אותם בסגנון מדעי חביב, האסטרולוגיה, הפסיכוקינזיס, דיאנטיקה, זן, וכתות שונות ומשונות. שיטות פראפסיכולוגיות, כמו שיטות ריפוי 'אלנטרנטיביות' זרות ומוזרות, תופסות תאוצה רבה, מנוהלות בידי דוקטורים מלומדים ומנומקות בספרים עבי כרס. הגבול בין מיתולוגיה ומדע איננו ברור, ובעתיד בודאי ייתפסו חלקים רבים ושונים בהם עוסקים גם אנשי מדע כיום, כמיתולוגיה. וסגנונם ייחשב כסגנון שעל גבי מצבות עתיקות. ולהיפך: עם הזמן מתברר, כי רעיונות שהיו נחשבים במאות ה18 וה19 כהבלים ודמיונות, מתבררים כמציאות, החל ממכניקת הקוואנטים, וכלה בתגליות רבות ושונות, (ואפילו האלכימיה). הדעות והאמונות בעולם הקדמון התבססו גם על נסיון היסטורי של אלפי שנים מתוך הערכה לידיעות העוברות מדור לדור. וחלק זה חסר לדעות ואמונות שבימינו, שאינם מסתמכים על שום נתון שמחוץ לתקופתינו שעדיין בחיתוליה, ואין ספק שדברים רבים ומופלאים שנחשבים בימינו זרים ומוזרים, יתבררו כמציאות עם הנסיון ההיסטורי.

ההישגים המדהימים שהגיעו לעולם במאה ה19, יחד עם קודמיהם במאות שלפניה, הביאו את העולם המדעי לשיאים של זחיחות דעת, שהתבטאה באופן סמלי בנאומו המפורסם של אלברט מיקלסון בחנוכת המעבדה לפיזיקה באוניב' שיקגו, בו אמר: "חוקי היסוד החשובים ביותר של מדע הפיזיקה והעובדות שלו כבר התגלו כולם".[2][2] עשר שנים לאחר מכן פרסם איינשטיין את תורת היחסות.. מספר שנים נוספות לאחר מכן התקבלה על העולם המדעי תורת הקואנטים, המנפצת לחלוטין את תמונת העולם הפשטנית של המאה ה19. כל הידע המדעי שבידינו במאה ה21 אינו מאפשר להסביר בצורה ברורה את שלל ההתנהגויות של החומר, אנשי המדע מצפים ומנסים ללא הרף להגיע לתיאוריה אחידה שתסביר את ההתרחשויות ביקומינו, אך זו עדיין איננה.

המצב הזה כמעט ואינו בא לידי ביטוי במדיה אליה נחשפים כולנו, בתקשורת הכתובה והמשודרת, במגזינים ובכתבי עת. ההרגשה היא כאילו המדע יודע הכל, כאלו ההישגים המדעיים הכבירים מעידים על הבנה מושלמת ואמיתית של חוקי הקוסמוס, וכאילו הישגים אלו נותנים למדע לגיטימציה לקבוע מכח ידיעותינו את מה שהיה בעבר ומה שיהיה בעתיד.

המציאות היא שאין ההסברים ברורים ופשוטים כלל וכלל. אנשי מדע ברצותם להסביר את המתרחש בעולמנו לפי תצפיותינו מדברים על דברים בלתי נתפסים, תיאוריית המיתרים התופסת תאוצה בימינו למשל, מדברת על יותר מארבעה מימדים, תיאוריות אחרות מדברות על ריבוי יקומים, ועל הגדרות פנטסטיות אחרות.

כיום אנו יודעים בצורה ברורה, כי לא רק ש"הכוכבים אינם בשמים אלא בספרי האסטרונומיה" (הרמן כהן), אלא כל תמונת העולם שלנו כולה היא ספקולציה של מוחינו. אפילו פעולת הראיה היא פעולת יצירה, וניתן להוכיח בקלות שהראיה יוצרת מודל מוחי מכמות מתמטית של גלים, ושסוגים שונים של ראיה במצבים משתנים יוצרים יצירה שונה. הצבעים, החום והקור, כולם יצירה מוחית המתבססת על גלים ומצבים של מולקולות, כשמצבי המולקולות עצמם הם ספקולציה אנושית. כל מה שאנו רואים וחשים, וכל מה שחשבו במשך דורות רבים - נמצא כדמיון, כיצירה של התודעה שלנו, והמרחק בין המציאות האובייקטיבית לבין היצירה הזו הוא בלתי נתפס.

הציבור כאילו אינו יודע עד כמה עמוקות השאלות, לפי הידוע לנו אין המדע יכול לספק הסבר ריאלי ומבוסס למה שקורה באמת, הדגם המקובל של העולם המיקרוסקופי דומה במקצת לדגם היקום של תלמי, פרופ' פריס אומר:

"אין כיום שלום בית בפיסיקת החלקיקים, הדגם התקני משיג אמנם תוצאות, אולם איש אינו מעלה על דעתו כי הוא אומר את המלה האחרונה בנושא. הדגם אינו שלמות מגובשת אלא מעשה טלאים מטורף.. הנה כי כן לקראת סוף המאה עדיין מחפשים הפיסיקאים הסבר פשוט יותר ויעיל יותר לפעולות הגומלין הבסיסיות", (מילדות לבגרות בשביל החלב עמ' 269).

"ככל שאנו מרחיבים את ידיעותינו על אודות היקום, כך אנו מיטיבים להבין מה מעט אנו יודעים.. הפיסיקאי תומס לואיס כתב: "הישגו הגדול ביותר של מדע המאה העשרים היה חשיפת הבערות האנושית", (שם עמ' 345).

ü      "מרבית הפיסיקאים החוקרים תופעות מוגדרות בעולם המיקרוסקופי בעזרת תורת הקואנטים אינם מתענינים בשאלות הפילוסופיות שמעוררת התפיסה הקואנטית של המציאות. לפיסיקאים ולפילוסופים העוסקים בשאלות הללו אין הסבר מניח את הדעת כיצד תורה פיסיקלית המצליחה כל כך בתיאור המציאות מבוססת על בסיס פילוסופי כה רעוע", (מחשבות על המציאות, עמ' 116).

ü      "במחקר המדעי התהליך כה נפוץ עד שרבים מאתנו מקבלים את הדברים כפי שהם נאמרים או נכתבים בלי להתעכב ולשאול על מה מבוססת תיאוריה זו או אחרת, ועוד חטא: ממעטים לדבר על תיאוריות - לעתים קרובות מדי מוצגים דברים כאמתות", (גיורא שביב,קוסמולוגיה, הוצ' אוניב' משודרת עמ' 135).

ü      "אפשר שהוגי המאה ה19 האמינו עדיין שהמדע מכונן או צפו שהמדע יכונן מה שניתן לכנות תמונת עולם, בכל מובן מן המובנים הפילוסופיים שאפשר לייחס למונח זה ודאי הוא שאין ציפיה זו תקפה לגבי המדע של ימינו, היום אין בידינו לגשר את התחום שבין המדע הפיסיקלי ובין מדע החיים, ואף בפיסיקה עצמה לא ניתן ליישם את תורת היחסות עם מכאניקת הקואנטים, ובבילוגיה בין תורשה והתפתחות, ואצ"ל שמוסיף לעמוד ולהתקיים הפער שבין שתי התרבויות, בין מדע וערכים", (רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ, עמ' 44).

אנו לעולם לא נוכל לתפוס את המציאות כפי שהיא, תפיסה מדעית אובייקטיבית, כפי שקבע כבר מאקס פלאנק "המדע אינו יכול לפתור את התעלומה האחרונה של הטבע וזה בגלל היותנו גם אנו, בסופו של דבר, חלק מהטבע, ולכן חלק של אותה תעלומה שאנו מנסים לפתור" (PLANCK, WHERE IS SCIENCE GOING, 1932, P. 217 ). כך אומר גם ברונובסקי: "לא יעלה על הדעת! באופן עקרוני שיהיה לנו אי פעם הסבר נכון בתכלית. שכן דבר זה יחייב עריכת ניסוים, שבהם נתפס היקום כלו כביכול מנקודת מבטו של אלקים". (י. ברונובסקי, מקורות הידיעה והדמיון, ע' 61).

ü      הפילוסוף של המדע, קארל פופר: "המדע חוקר את העולם רק בה במידה שאינו משתנה, שאינו מושפע מרצונו של האדם. התמונה שהוא מצייר לפנינו היא, מן ההכרח, כתוצאה של שיטת המדע עצמה, תמונה חלקית." (KARL POPPER - INDETERMINISM IS NOT ENOUGH, EN COUNTER, JUNE, 1973, principia, ed. wolfers )

ü        הפילוסף והמדען פואנקרה הנרי: "לא רק שהמדע אינו יכול לגלות לנו את טבע הדברים, ברם, שום דבר אינו יכול לגלותו. ולו היה איזה אלוקים שהיה מכירו, לא היה הוא מוצא מלים כדי להביעו. לא רק שלא נוכל לנחש את התשובה, אלא במקרה שהיו נותנים לנו את התשובה, לא היינו יכולים להבין בה מאומה; אף אני שואל את עצמי אם נוכל להבין היטב את השאלה. ולכן, כאשר תורה מדעית מתיימרת ללמדנו מה הוא חום, או חשמל, או חיים, פסולה היא מלכתחילה. כל מה שהיא מסוגלת לתת לנו אינו אלא ציור גולמי. לכן זמנית היא ותשושת כח". (H. PINCARE. LA VALEUR DE LA SCIENCE, P 266).

ü      האסטרונום הנודע אדינגטון: "ההוכחה היא אליל שלפניו מסתגף המתמטיקאי הטהור... בפיסיקה אנו מסתפקים בדרך כלל בהקרבת קרבן על המזבח פחות - הערך של "הסביר". אנו שווים כולנו בשאיפותנו הצולעת אחרי האידיאל שהוא מחוץ להשגתנו" (eddington a.s., The nature of the physical world, cambridge, 1929 pp.337).

ü      אלברט איינשטיין: ""הדבר היפה ביותר שבו יכולים אנו להתנסות, הוא המסתורין של החיים. לדעת שיש משהו שאינו ניתן לתפיסתנו, להכיר בגילויה של התבונה העמוקה ביותר ושל היופי המזהיר ביותר, שאינם ניתנים להבנתנו אלא בצורותיהם הפשוטות ביותר- הכרה זו ורגש זה, הם הם שיוצרים את האדיקות האמיתית. במובן זה אנו משתייכים לסוג האנשים שדתיותם עמוקה ביותר" ( A. EINSTIEN, COMMENT JE VOIS LE MONDE. PP 12-13 )

יתירה מכך, הקונצנזוס המדעי של ימינו אינו יכול להיות אובייקטיבי לחלוטין, הוא בנוי בצורה מורכבת כל כך, מאלפי תחומים ותתי תחומים, שאין לשום אדם שליטה על יותר מחלק קטן מהם. רעיונות חדשים שאינם צומחים מתוך הדוגמה הקיימת כמעט ואינם יכולים להתקבל ולהתפשט, כפי שמתאר ג'ימס גליק:

"בימיו של בנג'מין פרנקלין יכלו המדענים הספורים שניסו להבין את החשמל לבחור להם את העקרונות הראשונים בעצמם, אכן לא היתה להם ברירה.. לעומת זאת אין לצפות מחוקר הדינמיקה של הנוזל במאה העשרים שיקדם את הידע בתחומו מבלי שיאמץ לו תחלה אוצר של מונחים וטכניקות מתמטיות. בתמורה ובלי דעת עליו לוותר על מדה גדולה של חופש להטיל ספק ביסודות המדע שלו", (ג'ימס גליק, כאוס, הוצ' מעריב 1991, עמ' 42).

"לכל מדען יש שושלת פרטית של הורים אינטלקטואליים. לכל אחד יש תמונה משלו של נוף הרעיונות, וכל תמונה מוגבלת בדרך משלה. הידע אינו מושלם. המדענים כפופים לדרכי חשיבה שגורות, שמקורן במסורת של התחום המחקרי שלהם או בנתיב המקרי שבו קנו את השכלתם. העולם המדעי יכול להיות סופי עד להפתיע", (ג'ימס גליק, כאוס, הוצ' מעריב 1991, עמ' 185).

השליטה וההתמצאות בכלל הנתונים הידועים לאנושות, הם למעלה מהיכולת האנושית. אף אדם, מוסד, או מכון מחקר, אינו יכול להשתלט על כמויות החומר הבלתי נתפסות הקיימות בימינו. כל אדם הוא בהכרח מסור לתפקיד מסויים, ואם ניקח לדוגמא רופא המנהל מחלקה בבית החולים, הרי שאפילו אם ישב 12 שעות ביום מול האינטרנט, הרי שהוא בקושי יספיק ללמוד רק את העדכונים ואת החידושים בתחום הספציפי בו הוא עוסק. מי שיקדיש את חייו לאיסוף הנתונים, לא יוכל לעסוק במחקר ופיתוח בפועל. גם מי שלמד עשרות שנים, הופך לבלתי מעודכן כעבור שנים ספורות, המדע הוא מירוץ בלתי נגמר והאדם אינו יכול להשיג את המירוץ הזה. כפי שאומר חביבינו אהרן קציר:

ü      "ככל שהמורה מסור יותר ועושה מאמץ גדול יותר להשיג את דהרת המדע, הרי הוא מספיק פחות שכן די לנסות ולעקוב בהתמדה אחר ההתפתחות המדעית, ולו רק בתחום מקצועי מוגדר, צריך היה להתמסר כל כולו ללימוד עצמי, ולא היה לו פנאי ללמד את תלמידיו.. אם האב קשיש מבניו נאמר בשלשים שנה ידיעותיו הם רק שמינית ממה שהבן צריך לדעת כיום", (פרופ' אהרן קציר, בכור המהפכה המדעית, הוצ' עם עובד 1971 עמ' 46).

המדע אינו שופט אמיתי ואובייקטיבי לגבי עצמו, ובודאי שלא בשאלות דת ומוסר בהן אי אפשר לשפוט לפי נתונים וניסויים אמפיריים. המדע אינו גורם שופט בשאלות היסודית של החיים, מה אם כן גורם לבני אדם לחשוב את מה ש"הם חושבים"? אף אדם אינו יכול באמת לבדוק את כל הטיעונים השונים, ואף אדם גם אינו טורח לעשות זאת. לא הכפירה ולא האמונה יכולות להיות מחלות נפש כדעתם של עציון ודוקינס, שכן שתיהן מגובות בטיעונים כבדי משקל ומנוסחות כדרך חיים. על הרוב לא הטיעונים הם שגורמים לאדם לקבוע מה "הוא חושב", בעבר היו הדעות והמחשבות מסורת דורות, בימינו גם אם ישנה השפעה של המשפחה והחברה, ההשפעה העיקרית באה מן החוץ. המדיה על כל סוגיה חושפת בפנינו עולמות רבים ושונים, והנגישות הגדולה לכל חלקי הארץ והעולם נותנת לנו מגוון עצום של דרכי חיים, והאדם מטבעו מזדהה עם ז'אנר מסויים אליו הוא "מתחבר". הטיעונים למיניהם משמשים בדרך כלל לשכנוע עצמי, או לנפנוף מול חברה שונה, אך לא מכריעים באמת, כפי שמקובל לומר במו"מ ההלכתי "אם לדין יש תשובה".

ü      "אין השקפת עולם מדעית כשם שאין גבינה מוסיקלית או אהבה טריגונומטרית, אנשי מדע שלכולם אותה מיתודה מדעית מפולגים בעניני אמונות ודעות בדיוק כהדיוטות, ויש ביניהם אותה חלוקה למאמינים דתיים אדוקים ולכופרים מוחלטים לדמוקרטים ופשיסטים לבעלי מוסר קפדני ולבעלי הפקרות ופריקת עול. אע"פ שכולם מכירים את אותה הפיסיקה ואותה הכימיה אותה הגיאולוגיה ואותה הפיסיולוגיה, בין אנשי המדע נמצאים חברי כל המפלגות הפוליטיות וחסידי כל הזרמים הפילוסופיים, מאמיני כל הדתות וכופרים בכל הדתות", (רציתי לשאול אותך פרופ' ליבוביץ עמ' 46).

 


 

במשך שנים רבות מאד היה מקובל לחשוב שהאקסיומות של "השכל הישר" והלוגיקה האריסטוטלית מהווים ראיה אונטולוגית הקובעת לאדם מה לחשוב, אך בזמננו התערערה צורת החשיבה הזו. ההכרעה של האדם היא אינטואיטיבית, גם ההכרעה בשאלה הגדולה של אמונה בבורא עולם או כפירה בו היא בסופו של דבר אינטואיטיבית, וכך מתאר את הדבר החזון איש:

"מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש, אם האדם הוא בעל נפש ושעתו שעת השקט חפשי מרעבון תאווני ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום והארץ לעומק והוא נרגש ונדהם כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה כמוסה ונפלאה והחידה הזו מלפפת את לבבו ומוחו והוא כמתעלף לא נותר בו רוח חיים בלתי אל החידה כל מעיינו ומגמתו", (אמונה ובטחון).

באופן מפתיע מסווג החזון איש את האמונה כמדה, תכונת נפש. ממש כמו אופטימיות או פסימיות, רוגע או כעס, גם האמונה אינה אלא תכונת נפש. אין הכוונה בדבריו שהאמונה באל אינה רציונלית, שהרי ברור שהחזון איש ראה את מציאות הבורא כמוכחת בצורה ברורה מתוך חידת הבריאה. האמונה באופן כללי היא תכונת נפש, וגם הפסימיות באופן כללי היא תכונת נפש. אך כשם שפסימיות בעת נפילה מגורד שחקים, גם אם הקרקע עדיין רחוקה, היא רציונלית ביותר, כך האמונה היהודית היא רציונלית מאד, אף שהאמונה עצמה היא תכונת נפש.

אין ספק שלדעתנו הנימוקים המחייבים את האמונה היהודית הם מכריעים וכבדי משקל, אך המציאות היא שאנשים רבים מתעלמים מנימוקים אלו, ומכך יש להסיק כי היכולת לקבל את הטיעונים תלויה בתכונות נפש. וכן להיפך: תכונות נפש כפרניות גורמות לאדם לדחות את הטיעונים בזכות האמונה. היחס הזה שבין לוגיקה לתכונות נפש מתבטא במצבים של בני אדם חצויים: מכירים אנו אנשים מאמינים, שנפשם מאמינה, אלא ששכלם שסוע ונקרע מחמת שאלות שונות שנחשפו אליהן. וכך להיפך: אנשים כפרניים, שאינם יכולים לקבל או להתחבר לאפשרות של מציאות רוחנית, אלא שההוכחות טופחות על פניהם. בני האדם החצויים האלו משתמשים בטיעונים הנראים לנו מגוחכים, מחמת מצבם הנפשי.

האמונה היא באמת מצב נפשי, המתבטא ביכולת להכיר בנעלם, ביכולת ליצור מערכת יחסים עם המסתתר מאחורי החידה. כי האדם שחסרה לו הנטיה הדקה מעדינות הנפש אינו יכול להכיר במה שאינו מוחש, גם אם האינטואיציה, התודעה שלו, תנחה אותו בעדינות להכיר בכך, גם אם הטיעונים השכליים יובילו אותו למחוזות הנעלם. אין לו את היכולת להשתחרר מה"רעבון התאווני", העולם הזה בצורתו המושגת לנו בלבד מושך אותו בעבותות חזקים מדי, שאין לו את הכח להשתחרר מהם.

זה הוא הסוד של כל ה"אני חושב" שאנו מכירים, מדות ותכונות נפשיות, ניקוז של דחפים ורצונות. צודקים אלו האומרים כי האמונה ממלאת צרכים של הנפש, אך מוזמנים הם להראות כיצד מי שאין לו חסימה רגשית מלהאמין יכול להתמודד עם הטיעונים בדרך רציונלית. הכפירה ממלאת גם היא צרכים אחרים, של נפש אחרת ושונה, ולו היה הכופר פתוח כדי לדון בפתרון חידת הבריאה, בלי ספק היה הולך אחר האינטואיציה והשכל הישר.

חומת הביטחון המזוייפת הזו של "אין שם כלום", הולכת ונסדקת מול מחשבה עקבית ושיטתית. אם באמת האדם יהרהר ברצינות ובאובייקטיביות על מה שהוא יודע ומה שאינו יודע, תצא האתאיסטיות באור מגוחך, זו "הבערות היודעת הכל". ככל שאנו רחוקים מלהבין ולתפוס את הנעלם, קל לנו יותר לומר "אין שם כלום". אך יותר מדי חוטים מובילים אותנו אל הנסתר והנעלם, אין אנו יודעים מה יש בקצהו השני של החוט, אך כפי שאומרת המשוררת: "מותר לך לראות לפעמים, כשמשהו נפלא קורה בפנים".

לפי לוץ 'פילוסופיה' היא "נסיון להצדיק בדיעבד ראיית יסוד של דברים, ראיה אשר למעשה רכשנוה בראשית ימות חיינו", (מובא אצל דיוראנט, פילוסופיה בדרכי נועם עמ' 17). וניטשה כותב:

"כל הפילוסופים מעמידים פנים כאילו השקפותיהם הם תוצאה של מחקר הגיוני אובייקטיבי לחלוטין ונקי מכל משוא פנים, בעוד שלמעשה אין לפנינו אלא משפט קדום אידיאה או רעיון אשר הם בעיקר משאת לבם, הופשטה, זוקקה, ועתה מגינים עליה במערכת נימוקים והוכחות למפרע", (Beyond Good and Evil 85).

בעולם הקדום היו הדעות נחלת המסורת, ובזמננו הם נחלתם של טרנדים ואפנות, במקום לקבל את הדעות בחרדת קודש מן האב או  מזקן השבט, מקבלים אותם בחרדת פרסומת מתכנית טלויזיה או ממגזין צבעוני. בימי קדם היה הדיון כאשר התרחש, רציני ומחייב, בימינו מקובל לחשוב שאין שום אפשרות להוכיח דבר מה, יש צורך רק לכבד את אמונתו של השני. אך אי זה כבוד הוא זה כאשר אף אדם אינו חושב כי אמונתו של השני יכולה להיות בעלת בסיס רציונלי מוחלט? הכבוד האמיתי היה לחשוב שאמונה יכולה להימדד בכלים רציניים.

בזמננו ישנה הערכה רבה לתרבות, לאמנות, להגיית דעות. אך בכל מה שקשור להבעת דעה מכריעה, אמת אבסולוטית, או דעה נחרצת, כרוך בוז עמוק וחרדה נסתרת. איש ציבור שיביע דעה נחרצת בנושא כל שהוא יקבל מיד כותרות ויוקע כמי שפוסל ציבור שלם, פשטני, תוקפני, מיושן. כל עוד תדבר על הרגשות ולבטי נפש, אפילו אם הם שייכים למרגל, מתנחל, איש נטורי קרתא, יהיה הדבר בגדר אמנות, אך אם תפנה לדבר על משהו אמיתי, מחייב, שניתן להוכיח, מיד תתעורר חרדה סמויה מרבצה, פחד עמוק מדיון מכריע, מבלי שום קשר לכך שתביא לדבריך הוכחות ניצחות או שתחזיק בידיך מסמכים ברורים, יהיה ברור מיד שאתה 'מתעטף באיצטלא מדעית', או 'משתמש בפסבדו לוגיקה'.

קאנט היה הראשון שכתב "נמצאתי חייב לבטל את הידיעה כדי לפנות מקום לאמונה", אך קאנט האגנוסטיקן עצמו לא היה שותף לאמונה הזאת שהמליץ עליה בפני קוראיו בתור עמדה מועילה. ביטולה של הידיעה נעשה בכדי להפוך את האמונה לדבר חביב ובלתי מחייב, ולא כדי לפנות לה מקום. מכירים אנו בבקורת התבונה הטהורה, אך זו אינה מונעת מאתנו להכריז כי לו רק האדם יפנה בלבו מקום לאמונה, יוכל להכיר באמיתת וצדקת הטיעונים המכריעים העומדים לזכותה של האמונה. האמונה אינה מסתכמת בהכרעה נפשית, אך הכרעה זו היא תנאי לאמונה. ההכרעה הנפשית של המוכנות להתמודד עם מה שאיננו חשים, היתה כה אלמנטרית בעבר, אך גם כיום היא קיימת, והבחירה נתונה ביד האדם, האם להיות כופר או מאמין. ויקטור פראנקל אומר:

 "האדם הלא דתי נראה כמי שמקבל את המצפון שלו בעובדתיותו הפסיכולוגית. הוא פונה אליו כאל עובדה אימננטית גרידא ואחר כך נעצר.. הסיבה היא משום שאינו רוצה שתישמט "הקרקע המוצקה" מתחת לרגליו. השיא האמיתי חסום למבטו, מכוסה בערפל, והוא אינו מסתכן לחדור אליו, אל אי הודאות הזאת, רק האדם הדתי מסתכן בכך", (האל הלא מודע, עמ' 57).

כיום אין איש מדע רציני (מלבד פרופ' פיל כמובן) שיחשוב כי ישנה סתירה בין מדע לדת בעצם קיומם, מפורסמים הם דבריו של מקס פלנק:

"לעולם לא יכול להיות שום ניגוד אמיתי בין הדת והמדע. כי האחד הוא ההשלמה של משנהו. כל איש רציני ובעל מחשבה מבין, שיש להכיר את היסוד הדתי בטבעו ולפתחו כדי שכל כוחות הנפש שבו יפעלו יחד מתוך שווי משקל והרמוניה מוחלטת. ובאמת לא היה זה מקרה שהוגי הדעות הגדולים ביותר בכל הדורות היו גם בעלי רוח דתית עמוקה", (מקס פלאנק, : Where is Science  Going Ibswich  עמ' 168(.

גם אם ישנם אי אלו ויכוחים על פרטים מסויימים, הרי אין אלו שונים מן הויכוחים שבין אנשי הדת או אנשי המדע על פרטים מסויימים. אך עצם שתי הגישות של מדע ודת אינן סותרות זו את זו ואינן יכולות לסתור זו את זו. כל הניגוד  בין דת ומדע הרווח בזמננו אינו אלא אנטגוניזם מדומה, מנגנונים של הגנה והתקפה שנוצרו על ידי מאמינים בדת או במדע. אך הרבה יותר משיצרה הדת מנגנונים כאלו, יצר המדע. נראה לי שבכל ההודעה הזו עדיין לא הזכרתי את האנצ"ע, ובכן:

ü      "האתאיזם חדר אל ההמונים ביחוד ע"י ההפצה של מסקנות המדע. עם זה נתגלתה בתהליך זה הסכנה של הפיכת המדע או של מושגים מדעיים אחדים, כגון חוק הטבע חוקיות העולם ודומיהם לנושאים של דת אתאיסטית חדשה", (אנצ"ע ערך אתאיזם).

ü      אינשטיין: "המדע מסוגל רק לקבוע את היש, ולא מה שצריך להיות. לעומת זה עוסקת הדת רק בהערכות של המחשבה והפעולה האנושית. יש לייחס אם כן את כל הסכסוכים הידועים היטב בין הדת והמדע בעבר, להערכה בלתי נכונה של המצב." (ALBERT EINSTEIN, OUT OF MY LATER YEARS, 1950, P. 25.)

אין נקודת מפגש בין דת ומדע, אך יש נקודת מפגש בין דת ובין אמת. אין הכוונה שאי אפשר להוכיח את האמונה או לסתור אותה, הכוונה היא כמובן שתחום האמונה אינו תחום מדעי, והכלים המדעיים אינם רלבנטיים כלפי האמונה והדת. לא כפי שסבר קאנט שהאמונה באה רק כאשר אין ידיעה, אף שתרומתו של קאנט היתה חשובה מאד: הוא הפריד את האמת מן הלוגיקה האריסטוטלית, ובכך פינה מקום לאמיתות המוחלטות להתעלות מעל הניסוחים האריסטוטליים.

טולסטוי, עדיין בחשכת המאה ה19, כותב: "ההיסטוריונים (של ימי קדם) טענו כי על ידי הכרה באותה אלהות עצמה המכוונת את רצונו של האדם הנבחר אל המטרה הנקבעת מראש על ידי ההשגחה העליונה. באורח שכזה נפתרו כל השאלות הללו על ידי האמונה בהשתתפותה הישירה של האלהות בעניני האדם.. המדע ההיסטורי החדש איננו יכול להשיב תשובות באורח שכזה. המדע איננו מכיר בהשקפת הקדמונים על השתתפותה הישירה של האלהות במעשי אדם, ולפיכך עליו להשיב תשובות אחרות", (מלחמה ושלום חלק ב' א'). אך האם המדע יכול להכיר או שלא להכיר בדברים שהם מעל לתחומו? אפשר להציע הסברים כהנה וכהנה, אך האם יש בכח המדע לשפוט שאין האלהות משתתפת במתרחש בעולמנו?

עד כאן להיום בנושאי צו"לים של המדע המודרני.

איינשטיין ובני דורו

להלן קטעים נבחרים מספרו של לואיס פוייר (מהדורה מתורגמת, הוצ' עם עובד תשלט'), הטוען כי איינשטיין הגיע לתורותיו לא מתוך התקדמות מדעית, אלא רק מתוך תנועת מרי אנטי מימסדית. שלולי הרקע המיוחד שלה היינו עד היום שרויים בתיאוריותיו של ניוטון.

"האנרכיסט המפורסם שהיה גם איש מדע דגול הנסיך פטר קרופוטקין כתב פעם: "כל המחקרים הגדולים כל התגליות שחוללו מהפכה במדע, נעשו מחוץ לכתליהן של אקדמיות ושל אוניברסיטאות".. אנו נראה כי תקופת השיא של המחשבה המקורית של איינשטיין ינקה ממגע עם חוג בלתי רגיל במקצת, חוג של אינטלקטואלים צעירים חדורי רגשות מרי חברתי ומדעי.. שהתגבשה מחוץ לממסד המדעי הרשמי בדרך מהפכנית כדי לתפוס את העולם באור חדש", (עמ' 7).

כפי שכתב פיליפ פרנק גורמים רבים לרבות גורמים חברתיים ומדינים מעורבים ביצירת תיאוריה מדעית, כאשר בוחנים תיאוריה כלשהי מנקודת ראות פסיכולוגית נוכחים לדעת שלא רק העובדות הניסוייות הרלבנטיות והשיקולים הלוגיים הם מרכיבים ביצירתה, (עמ' 8).

פרידריך אדלר כתב ב1908: "נמצא כאן אדם ושמו איינשטיין.. איש לא תמך בו, הוא רעב ללחם זמן מה, ובשנותיו כסטודנט נהגו בו הפרופסורים במכון הפוליטכני בבוז ניכר, מנעו ממנו להיכנס לספריה, ועוד.. שערוריה היא לא רק כאן, אלא גם בגרמניה, שאדם כזה מבלה את זמנו במשרד הפטנטים", (עמ' 23). 

מה אם כן לדעת איינשטין היתה תרומתו של מאך? (=ארנסט מאך, מורהו של איינשטיין) במחקריו הגנטיים ערער את סמכותן של מוסכמות מסורתיות: "תפיסות שהביאו תועלת בארגון דברים נעשות כה מוסמכות בעינינו עד כי אנו נוטים לשכוח כי לידתן בעולם הזה ומקבלים אותן כנתון שאין לערער אחריו. לאחר מכן מטביעים בהם את חותם 'כורח המחשבה' 'נתון א-פריורי' וכו'..", לא היה בדבר משום שעשוע טפל כאשר לימד מאך את אנשי המדע "לנתח את הרעיונות המוכרים יתר על המידה" ולהראות באילו תנאים יש בהם תועלת. בכך מנפצים את סמכותם היתירה", (עמ' 33).

מכאן ועד עמ' 46 בא תיאור מאד מעניין של החדירה לעולם הרוח והדימויים של איש המדע (אם נוציא מן הכלל את כל התיאוריות הפרוידיאניות המטופשות המשולבות בין הדברים) ובעמ' 46 מובא משפט המחץ של ארנסט מאך: "הפיסיקאים מתקדמים במהירות רבה למצב שבו יהוו כנסיה.. אם האמונה.. עקרונית בעיניכם, הריני מסתלק בזה מאורח המחשבה של הפיסיקאי. לא אהיה עוד פיסקאי מן השורה. אני מוותר על כל ההכרעה המדעית, כלומר, אני מסרב בנימוס להשתייך לקהילת המאמינים. בעיני יקרה יותר חירות המחשבה".

איינשטיין כותב: "היה זה ארנסט מאך בספרו היסטוריה של המכאניקה שזיעזע את האמונה הדוגמטית הזאת, הספר השפיע עלי עמוקות כאשר הייתי סטודנט. אני רואה את גדולתו של מאך בספקנות חסרת הפשרות שלו ובעצמאותו", (עמ' 51).

"עודדה את איינשטין בימיו הקשים ביותר ימים של מצוקה כלכלית וצמיחה אינטלקטואלית, קבוצה מופלאה של צעירים, רובם אנשים שטולטלו אנה ואנה בעולם האקדמי וחיפשו תעסוקה לאחר תום הלימודים.. חברו ידידים אלו לחוג שכינוהו בשם "האקדמיה אולימפיה" האקדמיה אולימפיה היתה אחת מקהילות הנגד הפורות ביותר בתולדות המדע.. בערוב ימיו כתב איינשטיין אל מוריס סולובין: אל האקדמיה אולימפיה בת האלמוות. בקיומך הקצר והפעיל החדרת חדוות ילדות אל כל מה שהוא בהיר ואינטליגנטי חברייך הקימוך כדי להתל באחיותייך (=האקדמיות הגדולות) הנכבדות הקשישות והמנופחות, עד כמה קלעו בכך לאמת. התחוור לי במלואו בהתבוננות מדוקדקת במרוצת השנים", (עמ' 55).

אינשטיין כתב "הייתי סטודנט מפוזר וחולמני.. אני מנודה ולא אהוד.. אחר כך בסוף החיים זנחו אותי הכל ועמדתי תוהה על סף החיים".. תרבות הנגד של הסטודנטים המהפכנים בחוג ציריך-ברן (=אולימפיה) היתה תרבות של מנודים. היא עמדה מנגד לתרבות הרשמית של הקהילה המדעית המבוססת. זליג מספר כי כאשר הגיש איינשטיין את עבודתו על היחסות כעבודת תיזה לאוניב' ציריך, קבעו המרצים, כי העבודה 'אינה עונה על הדרישות'. נזכר אחד הפרופסורים: רוב הפיסיקאים, בני התקופה דחו את הדברים, מי פחות ומי יותר, הפרופ' לפיסיקה ניסויית החזיר את עבודתו של איינשטיין ואמר: אינני מבין מלה אחת ממה שכתבת", (עמ' 62).

"באותה רוח כתב איינשטיין בשנת 1954 תקופה שבה היה סבור כי מוטב לאינטלקטואלים באמריקה לשוב ולפרוש מן הממסד ולהתאגד בקהילות נגד, כדברים האלה: "לו הייתי שוב צעיר והיה עלי להחליט ממה להתפרנס, לא הייתי מנסה להיות איש מדע, מלומד, או מורה. הייתי בוחר להיות שרברב או רוכל, מתוך תקוה למצוא אותה מידה צנועה של חירות, שעודנה קיימת בנסיבות ימינו", (עמ' 66).

"אנו נוטים לשכוח עד כמה היתה עבודתו של איינשטין משנת 1905 על תורת היחסות המוגבלת מסמך של התמרדות הדור. סגנונה כפי שכבר העיר צ' פ' סנו היה בלתי מקובל לגבי כתבי עת מדעיים, והיתה בה חירות מוזרה, כמעט שירית, "כאילו מסקנותיו נגזרו באמצעות מחשבה צרופה. ללא כל עזרה מבחוץ ואולי רק בעזרת מעט מאד מתמטיקה", אין בה מראי מקומות אין מובאות מתוך מקורות, כך כותב ליאופולד איינפלד שהיה לימים שותף של איינשטיין. והערות השוליים הספורות נועדו להסברים הסגנון פשוט ואפשר לעקוב אחר חלק גדול ממאמר זה בלי שום ידיעות טכניות מוקדמות. הפילוסוף של המדע מוריס כהן כתב פעם: כרבים מן האנשים הצעירים מאד שחוללו מהפכה בפיסיקה בימינו, גם עליו לא הכביד שפע רב מדי של ידיעות על העבר, מה שהגרמנים מכנים ספרות הנושא. דוד הילברט שרבים רואים בו את גדול המתמטיקאים בדורו אמר פעם בכינוס של מתמטיקאים: האם אתם יודעים מדוע אמר איינשטיין את הדברים המקורים והעמוקים ביותר על החלל והזמן שנאמרו בדורינו? משום שלא למד דבר על הפילוסופיה והמתמטיקה של הזמן והחלל", (עמ' 70).

"כילד נכסף איינשטיין לחיי דת והתרעם על אביו בשל "דיבוריו האירוניים והעויינים על פולחן דוגמטי", שכן אביו של אלברט התגאה בכך שאין שומרים בביתו את מצוות היהדות. אלברט לעומת זאת "הצטער על שמתעלמים מחוקי הכשרות". הוא ביטא את כיסופיו האישיים בשירים שהיו מלאים פנתאיזם שפינוזאי המזהה את אלהים עם הטבע. החיפוש אחרי סדר שפינוזאי בטבע היה ככל הנראה חלק מהתמרדות הדורות הראשונה של איינשטיין נגד המטריאליזם הצחיח של אביו (ויחד עם זאת גם השלמה חלקית אתו)", (עמ' 88-89).

בספר הרבה פרטים על התפתחותו האיטית של איינשטיין, על כך שבילדותו כונה "תרח משעמם" והוכר כ"סטודנט עצל שאין לו ענין במתמטיקה" (את החלק המתמטי שבמאמרו ערכו חברים ולא הוא). ומענין שהוקינג בספרו "היקום בתוך קליפת אגוז" קובע כי איינשטין הגזים בתיאור עצמי שלו כבינוני ומטה. נראה שלא מקרה הוא, שהוקינג המימסדי וישר הדרך, מנסה לנכס את איינשטין כאיש מימסד בעל מח מבריק, ולא כאיש מוזר שקרא תיגר על הממסד.

יקראו הצו"לים וישיבו אל ליבם! בכל מקום שמתפתח בו מימסד, מתפתחת סביבו קנאות עיוורת, אמונות טפלות, רדיפת כל דרך מחשבה אחרת, התנשאות ופסילת השונה, וכו' וכו'. אם זה מה שאתם מחפשים - יכלתם להישאר אתנו, יש לנו גם מהמצרך הזה..

 

התיחסות לאתר הגן הכהני

ביום ה22/7/09 פרסמתי הודעה זו בפורום הדינוזאור והנביא בהייד פארק:

 

ברצוני להודות כאן מעל במה מכובדת זו, לאתר בשם "למען האמת - זמן בראשית" שעושה לי פרסומת, מבלי שאני משלם.

הבאתי באשכול זה לפני זמן מה את מכתבו של פרופ' סיל, (כאן) והנה מתברר כי יש לו השפעה רבה על מחב"ש חדש בשוק, (אחזיר לו בפרסומת), שמו שי יוסף ארגמן. הוא מטפל ברטרו הילינג שזה שחזור גלגולים קודמים ע"י היפנוזה, ועוד דברים חשובים מאד למען האנושות, אבל כואב לו שמחזירים בתשובה ע"י שקרים.. סך הכל הוא איש מדעי ביותר ועוסק בעיסוק שהוא פיסגת המדעולוגיה העולמית... (הוא מציע באתר שלו גם פתרון חלומות, וכן "סיפורים ועדויות!!").

ובכן אותו מחב"ש "רציונלי" מצא את תפקידו (בגלגול הנוכחי עכ"פ) וכך הוא מספר במאמר המופיע בכתובת הזו: אני מצטט כאן קטעים מתוך מאמר ארוך ונפלא שהקורא ימצאנו בשלמות במקומו:

 

1"אחד הדברים העיקריים שלשמם נוצר פרויקט "למען האמת" הוא מלחמה בשקרים, בעיוותים ובסילופים שקיימים ביהדות, ובדתות בכלל. המיסיונרים - המחזירים בתשובה היהודיים - מוצאים דרכים שונות ומגוונות לשכנע את הנוער ואת אלו שאינם דתיים (או את הדתיים שמרגישים שמשהו בדרך היהודית אינו נכון) להישאר באמונה היהודית בכל מחיר ממגוון סיבות שונות...


2הדבר הקשה ביותר להתמודדות עבור האדם הממוצע הוא הפסבדו-מדע, ה"כאילו מדע" שמציגים המיסיונרים (היהודים והנוצרים כאחד), והגדיל לעשות בכך אתר שהובא לידיעתנו לאחרונה, המתקרא באופן פרדוקסאלי להפליא "האקדמיה ליהדות". מדוע פרדוקסאלי? משום שהאקדמיה האמיתית (העולם החוקר ומחפש את האמת) לא רואה את "היהדות" כדבר הומוגני ואחיד, אלא כמגוון דעות, אמונות ותיאוריות המשתלבות יחדיו ליצירת מרקם אמוני של קהל רחב והטרוגני. כך, כשם שבימי בית שני היו זרמים שונים ביהדות (צדוקים, איסיים, פרושים, נוצרים ואחרים), כך גם בעת החדשה ישנן דרכים שונות לקיים את "היהדות" (הרפורמי, הקונסרבטיבי, האורתודוקסי, המשיחי, הקראי וכו').


3אם כן, אותו אתר המתקרא "האקדמיה היהודית", לקח את הרעיון של ה"כאילו מדע" לרמות גבוהות יותר משאר המיסיונרים, שכן האתר מתהדר באצטלה של אנשי אקדמיה וציטוטים לאינספור, המובאים לכאורה מתוך "מחקרים" ו"חוקרים" ו"פרופסורים" ו"ספרים" כאלה ואחרים.


4אך בעיון מעמיק, מי שמכיר ועוסק בתחום האקדמי האמיתי של חקר ביקורת המקרא, ארכיאולוגיה מקראית, ביו-גנטיקה, אסטרופיזיקה ומדעי כדור הארץ, ימצא מיד את הבעייתיות העיקרית של האתר ויוצריו. בעייתיות שהיהדות האורתודוקסית היא אמה הורתה ולא רק שלידתה בחטא, אלא היא חיה, בועטת ומטעה את הרבים ויוצרת תמונה מעוותת של האמת ושל עולם המדע..


5העובדה שאין אחידות במדע, בין בגישות אינטר-דיספלינריות (החוצות תחומי מחקר) ובין בהבדלי גישה בתוך תחומים שונים - אינה מעידה שעובדות המדע אינן נכונות, אלא שההבנה שלהן אינה שלמה עדיין. בדיוק כמו שישנם מפרשים שונים לטקסט המקרא, כך ישנן פרשנויות שונות לעובדות המדע. למשל, הפריט היחידי של תפילין עתיקים מימי בית שני הם עובדה קיימת (ניתן לראות אותם בהיכל הספר בירושלים), אך השאלה אם זה היה דגם נפוץ באותה תקופה או סתם קישוט/תכשיט של אנשים בודדים, והאם בכלל אלו הטוטפות המוזכרות בתורה - היא המחלוקת במחקר המדעי, היות ונמצא רק פריט אחד. כך גם לגבי חותמות מימי בית ראשון, חרסים שונים וכו', התיארוכים שלהם זהים בכל השיטות שאינן תלויות אחת בשניה (פחמן 14, ניתוח כתב וצורה, סטרטיפיגרפיה ועוד). כמובן שהפרשנות המדעית היא עניין לתיאוריות המתבססות על כלים מתודולוגיים (השונים מאמונה שאינה מוכחת מעצם היותה אמונה), אך ברור שעם עובדות מוכחות לא ניתן להתווכח.


6הבעיה האמיתית מתחילה כאשר גורמים מיסיונרים כמו "האקדמיה ליהדות" לוקחים מחקרים מדעיים אמיתיים, מקפדים ראשם וזנבם, ועושים כמעשה רחב (או חז"ל, לבחירתכם) ומגישים לקורא חסר הידע המדעי האמיתי - טקסט "כאילו מדעי", העטוף בחלקי ציטוטים והרבה תיאוריות דתיות שקריות המסלפות את הדברים.


למה הכוונה?


7באופן אקראי לחלוטין, לקחנו טקסט שצוטט באתר הנ"ל [הציטוט של האתר] ונלקח מהאנציקלופדיה המקראית, כרך ח', טור 502, ערך 'תורה', תת סעיף ד' - ביקורת הצורות ותולדות המסירה. אנציקלופדיה זו מצויה אצל כל חוקר מקרא מתחיל, ואצל חלק מתלמידי המחקר למקרא - זוהי אנציקלופדיה בסיסית ועממית למתחילים ואינה נחשבת לסמכות האחרונה היות ומדובר בהוצאה של ראשית המאה ה-20. אך למרות זאת, לאדם הפשוט או הדתי אין עניין בספרים אלו משום שהם סותרים ברובם ובאופן מופגן את האמונה הדתית, על אף מה שהמיסיונרים כמו באתר "האקדמיה ליהדות" מנסים לעשות, על ידי ציטוט חלקי ועיוות הטקסט ומשמעותו. להלן צילום של הטור המצוטט באתר - בשלמותו (אתם מוזמנים לקרוא את הטור המצוטט ואת המשכו הישיר):





8כפי שכל אדם שיודע לקרוא עברית בסיסית רואה, הפסקאות כאן מדברות על כך שתורת המקורות לא בוטלה מעיקרה אלא הורחבה ונתגלו תתי מקורות, שבמחקר מקביל ולא תלוי נמצאו על ידי חוקרים שונים באותו זמן. כלומר ודאות סטטיסטית בנוסף על עדות טקסטואלית מקראית וחוץ מקראית.


9אבל, כאשר המיסיונר מתחכם לו, הוא יעתיק בדיוק את הקטעים שמעניינים אותו וימשיך אותם בהפלגה למחוזות דמיונות האמונה שלו. כך פעלה היהדות מאז לידתה בימי המשנה - הוצאת דברים מהקשרם, סילוף הטקסט ופרשנות על גבי פרשנות עד שנשכחה משמעות הטקסט המקורית. כך שקר התיאוריה הדתית מתפשט אצל אלו שאין להם גישה לטקסטים המדעיים המקוריים, ולא יכולים לדעת את האמת שמסתתרת מאחרי השקרים והעיוותים והסילופים של התיאוריה הדתית.


10בעל האתר המיסיונרי "האקדמיה ליהדות" בהחלט עשה מחקר שקרי מקיף, אך בהציפו את הקורא בקטעים רבים של המחקר מהמאות ה-17, ה-18 ועד השנים המוקדמות של המאה ה-20, הוא חשף למי שבקיאים באמת בחקר המקרא, שאינו מבין דבר וחצי דבר במדע ובמחקר. דברים שחוקר זה או אחר אמרו לפני 40-200 שנה אינם מתבטלים, אלא מקבלים הרחבה. ואם נמצא שחוקר כלשהו הביא טענה הסותרת דברי חוקר קודם, אין זה אומר שדעתו נתקבלה כמו ביהדות, אלא שיש לבדוק מה החוקרים שבאו אחריו (מהעשור האחרון) אמרו בנושא. וכאשר מצטטים במדויק טקסטים של ביקורת המקרא, מגלים שהדברים אינם כפי שהמיסיונר מנסה להציג אותם, אלא ההיפך הגמור מכך. בנוסף, כאשר המיסיונר מצטט מראי מקום של אנשי דת באותו מישור ובאותה דרגה כחוקרים שהקדישו את חייהם לחיפוש אחר האמת, ואותם אנשי דת באים ללא רקע מדעי - הדבר עושה עוול לאמת ומהווה כפירה בעיקר (העיקר הוא לא האמונה אלא הידיעה).

11האמונה הדתית, שהיא תיאוריה חסרת הוכחות ולרוב טועה ומטעה, נותנת לנו נרטיב - סיפור יפה, אבל רחוקה מהמציאות, שנקברה בחולות הזמן ועלתה חזרה לאוויר בזכות מדעי ההיסטוריה, ארכיאולוגיה וחקר המקרא.

עד כאן ציטוט חלקי ממאמר שלם ארוך מקיף ומלא בחכמה.. ובכן, האקדמיה ליהדות מתהדר לו בציטוטים ובאנשי אקדמיה. אך הכותב הזה כפי שהוא מעיד על עצמו "אך בעיון מעמיק, מי שמכיר ועוסק בתחום האקדמי האמיתי של חקר ביקורת המקרא", (קטע 4), הרי עוסק בתחום האקדמי האמיתי של חקר המקרא, יחד עם חקר רטרו הילינג.. למזלי פרסמתי כאן את מכתבו של פרופ' סיל עוד קודם לפרסום המאמר הנ"ל, וכל אחד יכול לראות שהמדיום הנלעג מעתיק מלה במלה את טענתו של סיל. לצערי לא פרסמתי את כל מכתבו, מכיון שגם החלקים שלא פרסמתי זכו כאן לעדנה. הדוגמא היחידה מתוך התפילין של קומראן (קטע 5 לעיל) - היא הדוגמא בה נפנף הפרופ' הנכבד במכתביו אלי (ועד לרגע זה לא זכיתי להבין מה היא שייכת לנושא).

כדי לשים לב למה שמתרחש בקטע 7: "7באופן אקראי לחלוטין, לקחנו טקסט שצוטט באתר הנ"ל", כל מי שקרא את האשכול הזה זוכר כי הדוגמא האקראית  לחלוטין היא הדוגמא שהואיל פרופ' סיל לתת לאחר תחנונים מכבוד פרופסורותו שיואיל לתת דוגמא למגוון הסילופים הגדול. אלא שהמדיום שי ארגמן לא הבין כלל את הדוגמא, הוא אינו אומר מה רציתי להוציא מהטקסט שאני מצטט, ולכן אינו יכול לסתור מה שלא הביא כלל. מי שיעיין לעיל בדברי יבין מה רציתי לצטט, ומה השיג עלי כבוד הפרופסור הנכבד שלא הוגיע את מוחו יותר מדי בנושא. 

 ובכן, ידידים, היו בטוחים שעשרים שנה קדימה, כל אתר החבש"ה שיטפל באתר "האקדמיה ליהדות"ישתמש בדוגמא הנפלאה הזו ל"סילוף", יציין שנבחרה באקראי גמור ע"י גורל הגר"א, יעתיק אותה יחד עם הטעויות שבה (כגון שהאנצ"מ היא מראשית המאה ה20), יוסיף טעויות משלו, כדרך ששמועה עוברת בבני ברק מז'בוטינסקי ועד השומר..

מה שאבסורדי כל כך, שפרופ' סיל כתב במכתבו הידוע כזכור כי כל האסטרולוגיה, נומרולוגיה, וכו' כולם ממבו ג'מבו, כל החובשים את ספסלי הארגונים האלו הם בעלי תארים מזוייפים וכו'. אבל הוא בחר לעצמו במה לפרסם את השגותיו על האקדמיה ליהדות - אצל מדיום תמהוני המטפל בגלגולים קודמים... ומסתמך על ד"ר ירון זפרן שטבע את המושג "רטרוהילינג"... כנראה שכל הדרכים המיסטיות כשרות כדי להילחם במסיונרים.

 


 


[1][1]מבלי להיכנס לתופעות רבות ושונות שאין לנו שום הסבר עבורן, נעתיק דוגמא מפורסמת מדברי פרופ' קציר:

אחת מתופעות הטבע המופלאות אשר לאחר מאות שנות מחקר עדין איננו מבינים אותה. נדידת בעלי החיים. בעצם איננו משיגים לשם מה נודדים בעלי חיים כה רבים וכיצד הם מוצאים את דרכם. בחופי ברזיל למשל חי צב ים הרועה בעשב הים מדי שנתים עוזבים צבי ים אלה (שאינם חכמים גדולים ולא למדו נווטות בשום בית ספר לקציני ים) את חופי ברזיל ושטים לאיי אסנסון. הם כה קטנים עד שקשה להבחין בהם במפה רגילה. הצבים שטים מרחק עצום זה מוצאים את האי שלהם מטילים בו את ביציהם וחוזרים לברזיל. עד היום אינו יודעים למה מתעקשים הם להטיל דוקא שם, ומה מדריך אותם במסעיהם. הוא הדין במסעותיהם של יצורים חכמים הרבה יותר, היונים. איך מוצאת יונה את דרכה? איש אינו יודע. כל התיאוריות שהוצעו להסברת הניווט נמצאו בלתי מספקות", (פרופ' אהרן קציר, בכור המהפכה המדעית, הוצ' עם עובד 1971, עמ' 82).

 

[2][2]מפורסמת גם אימרתו של הלורד קלווין (נשיא האגודה המלכותית הבריטית למדעים) משנת 1895: "אי אפשר ליצור כלי שעף אם הוא יותר כבד מהאוויר". צ'ארלס דואל, נציב משרד הפטנטים האמריקני , הצהיר בשנת 1899: "כל מה שאפשר היה להמציא כבר הומצא".

 



התאכזבתי מהסגנון
כמדומני, 09/07/15 - 11:53
לכבוד הרב יהשוע ענבל שליט"א במשך שנים אני רואה את עצמי (במידה מסוימת) תלמיד שלך. נכון שלא תמיד אני מסכים עם המסקנות, אבל אי אפשר לקחת ממך את הכתר של אחד היחידים בתקופתנו שעשה עבודה מחקרית אמיתית ומקיפה על יהדות וחיים מודרניים, תורה משמים, תורה שבעל פה ועוד.  דווקא בגלל כל הנ"ל, התאכזבתי מאוד לקרוא את הסגנון המעט בוטה ומעט מתנשא שהשתמשת בו בהקדמה למאמר בייחס לאנשים שונים. אין לי בעיה שאתה תוקף את הפרופסור הנכבד, שכתב לך בבוטות ובגסות, וגם לא עם צורת הדיבור שלך לגישות ש'מאמינות' לקדמונים - בין מצד הדת ובין מצד המדע (מה שנכון - נכון, הם באמת הרס לכל מערכת החשיבה הבסיסית של בני האדם). אבל ממש לא הבנתי מה עשו לך אנשי עצכ"ח, כמו כל פורום אחר, יש בו אנשים חכמים וטפשים, מרובעים וחלקים, נעולים ופתוחים. כל הסוגים. נכון, לא לכל אחד יש את היכולות הקוגנטיביות שלך, ויש בהחלט מה ללמוד ממך כמעט בכל נושא, אבל הזלזול שאתה מבטא באנשים שחלקם באים פשוט בשביל ללמוד ולהחכים מכל אדם, אינו מכובד ואינו מכבד. אותך. כמו"כ לגבי נויגרשל. יש כאן אדם הגון, שלא פגע באיש, הלך לדרכו ובאמונתו, ברמתו. הן אמת, שעבודתו רחוקה מלהיות כזו המצדיקה עליה על שולחן המדע, אבל לכן לכתוב עליו כך בפומבי? מה ערך לידיעותיך, להשכלתך וליושרה שלך, אם לא תצטרף אליהם ענווה אמיתית וכיבוד האחר באשר הוא? בברכה ובכבוד כמדומני נ.ב. כן, גם אני כותב בעצכ"ח (לאחרונה), ובכוונה השתמשתי באותו שם משתמש שיש לי שם. אני לא חוקר ולא ידען גדול, אבל אני כן מנסה להחכים, ללמוד, ולהרגיש כל דעה וכל גישה. אולי אזכה להגיע לתכלית האמת בחידת החידות. 
 
צודק
akademya.l, 02/08/15 - 06:47
שלום רב, כת"ר צודק, הדברים נכתבו בתוככי פורום לפני מספר שנים, והועלו כצורתם מבלי תשומת לב, האתר שקע בתהום הנשיה ועלה שוב, ולא שמתי לבי לכך. בכל אופן תיקנתי את הדברים הלא נאותים. תודה.
 
כל הכבוד. מתנצל על החריפות.
כמדומני, 04/09/15 - 02:56
כל הכבוד על הקבלה של ההערה ועל התיקון.      מתנצל על חריפות הדברים שכתבתי, הם נבעו מכאב אמיתי.      בכל זאת הייתי צריך יותר לדון לכף זכות.
 
איך אפשר להשיג את מחבר האתר?
eytan27654, 25/07/17 - 02:38
מחבר האתר עוד פעיל?מישהו יודע אם יש דרך להשיג אותו? תודה!
 
איך אפשר להשיג את מחבר האתר?
eytan27654, 25/07/17 - 02:38
מחבר האתר עוד פעיל?מישהו יודע אם יש דרך להשיג אותו? תודה!
 


-