האקדמיה ליהדות

פארק אתרים מפת האתר דווח על הפרה ממשק ניהול
א המסורת בימי קדם
כיצד הועברה תורה שבעל פה במצבים השונים המתוארים בהיסטוריה היהודית
עמוד הביתמי אנחנוהתייחסות לבקורתשאלות ותשובותהפורוםיהדות וחיים מודרניים - מבוא1 - מציאות האלהים2 - בריאת העולם3 - גיל העולם4 - ההיסטוריה של האנושות5 - נבואה וניסים6 - נשמה או אורגניזם7 - מצוות, לשם מה?8 - מוסר ומשפט9 - "אני חושב"10 - התרבות המערביתתורה משמים פרקי פתיחה1 - עדויות לאמונה2 - עדויות למתן תורה3 - התורה והנביאים4 - סדר כתיבת התנ"ך5 - אותנטיות ס' הנביאים6 - רצף היסטורי7 - רצף של עדויות8 - הצלבת עדויות9 - המצוות עדות חיה10 - העברית מלמדת היסטוריה11 - חתימת התנ"ך12 - התיתכן עריכה בתורה13 - עדויות ארכיאולוגיותהנבואה, פרקי מבוא2- ישראל בהיסטוריה3 - ההתגשמות4 - התורה וההיסטוריה5 - נבואות הנביאים3 - לדרכה של תושבע"פ4 - תושבע"פ לאורך הדורותבקורת המקרא - מבוא1 - כרעי התרנגולת של הבקורת2 - יסודות הבקורת הקלאסית3- פרקי בקורת על הבקורת4 - סוגיות בבקורת המקראפרשיות השבוע"דעת אמת"???בקורת ספריםפירושים לאגדות חז"לאבותינויצירת קשר


מה הנושא הבוער עבור ה"אקדמיה ליהדות"
 אמיתות התורה
 האם המצוות רלבנטיות
 הציבור החרדי
 מיסטיקה






השמיר

 

איך נחתכו וסותתו אבני המקדש?

לדעת ר' יהודה אסרה התורה להניף ברזל על אבני בית המקדש, ולדעת ר' נחמיה האסור הוא רק כאשר הם כבר במקומם בהר הבית. ולר' יהודה בע"כ נחתכו אבני ביהמ"ק שלא ע"י ברזל. והיינו ע"י שמיר, המוזכר במשנה סוף סוטה "משחרב ביהמ"ק בטל שמיר". אמנם כל ענין זה דהיו עושים אבני ביהמ"ק בשמיר אינו לדעת ר' נחמיה שאומר בהדיא שמבחוץ היה מתקנם. ואם היה קבלה מוחלטת שלא מבחוץ היה מתקן לא היה יכול ר' נחמיה לומר כן. ועכ"פ לדעת ר' יהודה כן הוא שהיו חותכין אותם בשמיר.

המקור הקדמון ביותר לתיאור השמיר הוא בתוספתא סוף סוטה ואיתא שם שהשמיר בריה מששת ימי בראשית ובוקע כל דבר שנותנין לפניו, ונותנין אותו במוכין של צמר.

ובגמ' גטין סח. פירשו דהאי שמיר הוא מין תולעת, והתולעת הזו יכולה לחתוך כל דבר. וצריך לעיין אם ענין שמיר זה הוא נס או טבע. אם הוא נס אין אנו יכולין לחקור עליו להבין ענינו ומקורו וכדו'. ואם הוא טבע יש מקום רב לחקור בו. אבל פשטות הענין שהוא איזה ענין טבעי ביסודו, כי אם היה נעשה נס מה צורך לתולעת זו שתעשה הנס. וממה שתולין הדבר בחפץ דהיינו בתולעת משמע שהוא כח בחפץ. וגם לא הוזכר כלל שהוא נס. וגם מן המשנה מבואר שהיה כל ימי הבית השני (וכדמוכח בתו' גטין סח. וסוטה מט.), ובסוף ימי הבית כבר לא נהגו הנסים הגלויים האלו כנודע. והוא נמנה בין הדברים הטבעיים שבטלו בחרבן הבית כאשר הפכה ארץ חמדה לשמה גם כל מחצביה ואוצרותיה נבלו עמה.

והנה מצינו באמת בבעלי חיים שיש להם כחות מופלאים, כגון שיכולים לייצר כח חשמלי, כמו דג החשמל שיכול לייצר זרם חזק מאד. וכן היינו יכולים לומר שיכולה תולעת זו לייצר קרינה חזקה מאד הנוקבת ובוקעת כל דבר. אבל זה לא נעשה מאליו, אלא לוקח לו זמן ליצור דבר זה ואינו ע"י שמניחים אותו ולעולם הוא משלח זרם. כי בע"כ צריך ליצור כח זה ע"י שאוגר אנרגיה זמן רב, וגם צריך לאכול וכדו'. כ"ז מוכרח מצד חוק שימור האנרגיה, ולא יכול להיות טבע כזה הנוקב לעולם כמכשיר שיש לו גנרטור או תחנת כח. וגם הדבר תלוי ברצונו של בעל החי, וכאן לא נראה שתלוי ברצונו, שלמה ירצה לבקע אלפי אבנים. וגם יש חלוק בין זרם חשמלי, לבין קרניים המבקעות, כי לשגר קרניים צריך משגר שיכוין וירכז אותם, והוא דבר זר ביותר, כמו שנאמר כי יש יצור המשדר גלי רדיו בתדר שאפשר לקלוט ולשמוע דיבורים או מנגינות משידוריו. בפרט לבקוע אבנים בגודל כזה צריך עצמה שאין לצייר ביצור חי. וגם לא ידוע על קרינה המבקעת אבנים, א"כ איך אפשר לקרוא לזה דבר טבעי.

ואם הוא משגר קרניו כל הזמן, איך אפשר לאחוז אותו, והוא יבקע גם העוסקים עמו. ולמה מוכין של צמר מונעין הבקיעה, וגם הם יש להן ליבקע.

ומעיקר תיאור השמיר נראה לא כן, כי מעיקר הדבר שאמרו שהוא נברא בששת ימי בראשית מבואר שאין זה איזה טבע של בעל חי, שיכול להתרבות ולמות וכדו', ואינו אלא מין מן המינים. אלא נברא פעם אחת וקיים לנצח, וממילא בודאי אין זו תכונה טבעית, שאינו מין מן המינים הטבעיים החיים כדרכו של עולם. וגם מניחים אותו במוכין ולא נזכר שצריך להאכיל אותו וכדו'. אלא כך הוא מתקיים לעולם. ממילא אין משמעות לכנוי תולעת, כיון שאין לפניו לא זכרות ולא נקבות לא אכילה ולא שתיה, אלא שאולי יכול להלך, אע"פ שלו יצוייר שמהלך מחריב את העולם כולו, מה שם תולעת יש ע"ז, רק אפשר לומר צורתו כתולעת.

והנה לפי הפשט עצם המאמר שבקעו האבנים ע"י שמיר, צריך לפרש שהוא מין אבן קשה הראוי לבקע בה גם אבנים אחרות. כי בכל מקום שמיר במקרא ענינו כלי בקיעה חזק, כמו (ירמי' יז) בצפורן שמיר חרושה, והוא סוג כתיבה וחריטה, וכן ביחזקאל (ג) כשמיר חזק מצור נתתי מצחך, ולבם שמו שמיר (זכריה ז יב). ועי' בהגהת רש"י ליחזקאל כי תרגום ירושלמי של צור הוא שמיר. וכן בא"ע זכריה (ז יב) שהוא אבן. ביוונית ובסורית שמיר היא קורונדום דהיינו אבן אלומינית קשה מאד הבאה בגושים קטנים מאד (אנצ"מ ערך שמיר), ובתרגום השבעים איוב מא ז מתרגמים צור (כפי הבנתם) קורונדום.

ולכן נאמר עליו שנברא במיוחד, כשם שאמרו על עוד דברים שהיו צריכים לישראל, והלשון "בריה מששת ימי בראשית" הוא כמו "בריאה מששת ימי בראשית". ויש בריתא בגמרא "בריתו כשעורה" [ודעת הגר"א להגיה כן גם התוספתא], וזה שעור גדלו, וכמו היהלום הקטן שהוא אבן החיתוך הקשה והחזקה ביותר בעולם, ומרכיבים אותו בראש המקדח. ומה שנותנין אותו במוכין היינו כדי שלא ייפגם.

ור' נחמיה ע"כ מפרש הכי, דמסתמא לא פליג אמתני' דבטל השמיר, ובאמת מסתמא סובר דבמקום המקדש היה נח להשתמש בשמיר, כיון שישנו, יכול לחסוך הטרחא לתקן כל פרט ופרט מבחוץ, ואם היה צורך בעוד איזה תיקון, או שלא שמו לב, היו עושים בפנים. והיינו ע"י חומר הנמצא בבריאה, אבל שבשביל זה יברא במיוחד מה שיאן לו צורך עיקרי יהיה פלא לומר כן לדעתו.

אך כנראה רבנן דתלמודא מפרשים לשון התוספתא "בריה מששת ימי בראשית" היינו מין בריה, ולפי גדלו כשעורה ממילא הוא תולעת. וכבר נתבאר דאף שנקרא תולעת מ"מ אין לו כ"כ תכונות בעלי החיים. ואולי דבריהם אליבא דר' יהודה, והתוספתא מתפרשת גם אליבא דר' נחמיה. ועי' מהר"ל בגטין סח' שנראה מדבריו כי כל המעשה בשמיר אינו במוחש רק במושכל, וכמדומה כוונתו שענין לקיחת השמיר הוא לקיחת כח הפעולות האלו [של בניה באופן דשלמה, ושל בנין המקדש] מהכחות שהחזיקו בהם, שהם ענין אשמדאי. אמנם עי' ויק"ר כב' שרשב"ח סגר הקן של דוכיפת (הוא תרנגול הבר כמ"ש רש"י בכ"מ) במסמרים, ובא תרנגול הבר והביא מין צמח ונקב הברזל על ידו, ואמר רשב"ח מוטב יגנז צמח זה, הלא דבר הוא, שהרי תרנגול הבר הוא הוא היודע מקום השמיר!



תולעת השמיר
יהודית, 25/01/10 - 10:03
לשיטתך, לפי הגמ' במסכת גיטין - תולעת = גודל של תולעת
 
שוא יהגו והבל ידברו
רזא יקירא, 11/02/16 - 15:14
למה יפגם אם לא יניחוהו בספוגין של צמר, אם כוחו יפה לשבר סלעים.  
 
שכח כותב המאמר הכתוב בתוספתא
רזא יקירא, 11/02/16 - 15:20
ז"ל תוספתא מסכת סוטה פרק טו: כיצד עושין (אמ') לו כורכין אותו במוכין של צמר ונותנין אותו לתוך טנא של עופרת מלא סובין של שעורין. וכי אף טנא של עופרת וסובין של שעורין, עשויים לבלתי יפגם השמיר, אלא לאו לצחק בנו אמרת כל זאת.
 
ועכשיו האמת
רזא יקירא, 11/02/16 - 15:26
והנה מודעת לכל, שהעופרת משמשת כחומר בולם קרינה - אחד המעטים שבנמצא בכלל - בכורים גרעיניים ובהתקני קרינה אחרים, כגון קרני רנטגן. לצורך זה משתמשים בעופרת טהורה. ונמצאנו נרמזים שאפשר שיש כאן יצור שקורן וכפטיש יפוצץ סלע, ואפשר שמוכין של צמר הם כקן לו, או כהגנה עבורו, ויתכן שהסובין עומדים למאכלו או מטעם אחר. 
 
עוד מעט מהאמת
רזא יקירא, 11/02/16 - 15:31
ובסוטה דף מח עמוד ב: אלא כותב עליהם בדיו, ומראה להן שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן, כתאינה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסירה כלום, וכבקעה זו שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסירה כלום. ת"ר: שמיר זה ברייתו כשעורה, ומששת ימי בראשית נברא, ואין כל דבר קשה יכול לעמוד בפניו. במה משמרין אותו? כורכין אותו בספוגין של צמר, ומניחין אותו באיטני של אבר מליאה סובי שעורין.  ומלשון 'מראה להן' משמע נמי שאינו במגע אלא בקרינה.   וכן הוא בירושלמי סוטה פרק ט: תני אמר רבי יודה מה טיבו של שמיר הזה ביריה היא מששת ימי בראשית וכיון שהיו מראין אותו לאבנים היו מתפתחות לפניו כלווחין של פינקס ובו בנה שלמה בית העולמים.  
 
עד שמפלפל בדעת ר' נחמיה, למה לא ראה הדבר מפורש
רזא יקירא, 11/02/16 - 15:37
בילקוט שמעוני מלכים א רמז קפב: שנו רבותינו משחרב בית המקדש בטל השמיר שבו בנה שלמה את בהמ"ק שנאמר והבית בהבנותו אבן שלמה מסע נבנה ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו, הדברים ככתבן דברי רבי יהודה, א"ל רבי נחמיה וכי אפשר לומר כן והלא כבר נאמר כל אלה אבנים יקרות במדת גזית מגוררות במגרה מבית ומבחוץ, אם כן מה ת"ל לא נשמע בבית בהבנותו, שהיה מתקן מבחוץ ומכניס מבפנים, ורבי נחמיה שמיר למאי אתא, מיבעי ליה לכדתניא אבנים הללו אין כותבים עליהם בדיו משום שנאמר פתוחי חותם ואין מסרטין עליהם באיזמל משום שנאמר במלאותם, אלא כותבים עליהם בדיו ומראה להם שמיר מבחוץ והן נבקעות מאליהן כתאנה הזאת הנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום וכבקעה הזאת שנבקעת בימות הגשמים ואינה חסרה כלום 
 
פשוט להפליא
רזא יקירא, 17/04/16 - 03:20
מה שהקשה, אם נס הוא למה לא ירדה יד מן השמים וסתתה האבנים. ולמה לא הקשה כן על משה שלקח את מטה האלוקים ועשה בו האותות, ולמה הוצרך למטה, וכי אין הנס רשאי לפעול ללא מטה. ואשה אחת מנשי הנביאים צעקה אל אלישע, ויאמר לה כלים ריקים אל תמעיטי, ולא הוריד לה מן השמים לחם אבירים וכותנות אור, וכהנה אין מספר. אלא ודאי שהנס יחול בחומר בדרכים ידועות ומפליא לעשות. ואין טעם לשאול כזאת, כי הנס חייב להתגלות בחומר במקום כלשהו, ובכל מקרה לגופו יהיה טעם מדוע מתגלה הנס באופן זה דווקא. ואפשר טבע הוא בשמיר, ואף שהמדע לא ידעו, הרי נפלא ממנו חקור דברים הרבה, ויותר משידע לא ידע, והמכוסה רב על הנגלה.  
 

חזרה


-