האקדמיה ליהדות

פארק אתרים מפת האתר דווח על הפרה ממשק ניהול
הערמה
מדוע התירו חז"ל הערמות על ההלכה?
עמוד הביתמי אנחנוהתייחסות לבקורתשאלות ותשובותהפורוםיהדות וחיים מודרניים - מבוא1 - מציאות האלהים2 - בריאת העולם3 - גיל העולם4 - ההיסטוריה של האנושות5 - נבואה וניסים6 - נשמה או אורגניזם7 - מצוות, לשם מה?8 - מוסר ומשפט9 - "אני חושב"10 - התרבות המערביתתורה משמים פרקי פתיחה1 - עדויות לאמונה2 - עדויות למתן תורה3 - התורה והנביאים4 - סדר כתיבת התנ"ך5 - אותנטיות ס' הנביאים6 - רצף היסטורי7 - רצף של עדויות8 - הצלבת עדויות9 - המצוות עדות חיה10 - העברית מלמדת היסטוריה11 - חתימת התנ"ך12 - התיתכן עריכה בתורה13 - עדויות ארכיאולוגיותהנבואה, פרקי מבוא2- ישראל בהיסטוריה3 - ההתגשמות4 - התורה וההיסטוריה5 - נבואות הנביאים3 - לדרכה של תושבע"פ4 - תושבע"פ לאורך הדורותבקורת המקרא - מבוא1 - כרעי התרנגולת של הבקורת2 - יסודות הבקורת הקלאסית3- פרקי בקורת על הבקורת4 - סוגיות בבקורת המקראפרשיות השבוע"דעת אמת"???בקורת ספריםפירושים לאגדות חז"לאבותינויצירת קשר


מה הנושא הבוער עבור ה"אקדמיה ליהדות"
 אמיתות התורה
 האם המצוות רלבנטיות
 הציבור החרדי
 מיסטיקה






א האנושות כשרה לעדות

   9) המצוות כעדות חיה

נכון הדבר כי כפי שאמרנו בפתיחת החיבור, אפיזודות היסטוריות על פי דרכן אין הן ניתנות להוכחה. אך ישנן אפיזודות יוצאות מן הכלל, שלמרות שאין הם אלא אירוע ספציפי, הן נעשו ותוכננו כך שיוכלו להפוך לעדות היסטורית מונומנטלית בלתי ניתנת להפרכה ולערעור.

אם ניקח למשל את חתימת מגילת העצמאות האמריקנית ב4 ביולי 1776 במדינת פילדלפיה. הרי שלא רק המלחמה נגד אנגליה שהיתה הרקע להכרזת העצמאות הינה עובדה היסטורית, אלא גם טקס החתימה על המגילה נתפס אצל הכל כעובדה היסטורית. אף אדם לא יקום וישאל: אולי אין זו המגלה המקורית? אולי בכלל לא חתמו על שום מגלה, ורק לאחר כמה שנים הוחלט להפוך את ההיסטוריה ליפה יותר?

הסיבה לכך היא שאירוע חתימת המגילה נתפס אצל כל הנוכחים כטקס היסטורי בעל משמעות, ומיד לאחר החתימה התפרסם הדבר, והוכנו העתקים רבים מן המגלה. הטקס צוייר והציור הופץ. טקס חתימה על מגילת עצמאות ויסוד רפובליקה עצמאית הינו ענין בעל משמעות, ואף אדם אינו יכול לקום ולספר ביום בהיר: "לפני כשלשים שנה, בעת שהכריזו על מדינתכם כעצמאית היה גם טקס ציבורי רב רושם בו חתמו נכבדי העם על מגילה". משום שטקס שכזה אם היה מתרחש, היה מתפרסם ונודע לכל.

כך ניתן לקבוע גם לגבי מגלת העצמאות של מדינת ישראל, כאשר גם בעוד 200 שנה לא יהיה ניתן לטעון כי המגלה הומצאה על ידי התעמולה הציונית ביום מן הימים. שהרי חתומים עליה אנשים מפורסמים ומוכרים, אי אפשר לספר להם רטרואקטיבית, או אפילו לספר לבניהם ונכדיהם על אירוע כה מפורסם וכה משמעותי, שאירע מבלי ידיעתם.

וכך בדיוק ניתן לקבוע לגבי כל אירוע שיש לו משמעות היסטורית רבה על זמנו, כגון חתימת ה"מגנה כרטא" - ספר הזכויות של האצילים האנגלים שנחתם בשנת 1215. אירוע זה של חתימה המגנה כרטא, העניק בפועל את זכויותיהם של האצילים האנגליים, ומכאן כי הוא היה ונברא.

אם ננסה לבחון את מתן תורה מהיבט זה, הרי נגלה שלמתן תורה ישנה משמעות רבה עבור העם היהודי הרבה יותר מאשר אירועים היסטוריים מן הסוג שהוזכר כאן.

התורה כוללת כמות גדולה ומרשימה של מצוות שניתנו, כפי המוסבר בתורה, מיד עם יציאת מצרים, וענין המצוות האלו הוא מעשה סמלי המזכיר את יציאת מצרים, או חלק מתהליך יציאת מצרים.

  • "ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ושמרתם את היום הזה לדרתיכם חקת עולם" (שמות יב יז)
  • "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ" (שמות יג ג).
  • "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג ט).
  • "וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים" (שמות יג יג).
  • "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" (שמות כ ב).
  • "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב).
  • "וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם" (שמות כט מד).
  • "ולא תטמאו את נפשתיכם בכל השרץ הרמש על הארץ כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני" (ויקרא יא מד).
  • "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו.. איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח ג).
  • "כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" ויקרא יט לד).
  • "מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" (ויקרא יט לו).
  • "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם המוציא אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים" (ויקרא כב לב).
  • "בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג מב).
  • "את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען" (ויקרא כה לז).
  • "ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד" (ויקרא כה מא).
  • "ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כה נד).
  • "כי לי כל בכור ביום הכתי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור בישראל מאדם עד בהמה לי יהיו" (במדבר ג יג).
  • "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה' אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת" (דברים ה יד)
  • "השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים את ה' אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע" (דברים ו יב).
  • "והנביא ההוא או חלם החלום ההוא יומת כי דבר סרה על ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים והפדך מבית עבדים להדיחך מן הדרך" (דברים יג ו).
  • "כי יסיתך אחיך בן אמך.. וסקלתו באבנים ומת כי בקש להדיחך מעל ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" (דברים יג ז).
  • "העניק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה היום" (דברים טו יד).
  • "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז ג).
  • "ועשית חג שבעות לה' אלהיך.. וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה" (דברים טז י).
  • "כי תצא למלחמה על איביך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים" (דברים כ א).
  • "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כג כד).
  • "השמר בנגע הצרעת .. זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כד ח)
  • "לא תטה משפט גר יתום ולא תחבל בגד אלמנה וזכרת כי עבד היית במצרים ויפדך ה' אלהיך משם על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה" (דברים כד יז).
  • "כי תבצר כרמך לא תעולל אחריך לגר ליתום ולאלמנה יהיה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים על כן אנכי מצוך לעשות את הדבר הזה" (דברים כד כא)
  • "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים.. תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח" (דברים כה יז)
  • "לקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך.. וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה (דברים כו ד).
  • "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז טז)

הרי מנינו כאן 32 מצוות המנומקות במפורש כזכר ליציאת מצרים וכל הכרוך בה: אכילת מצות בפסח, כלחם העוני שנאכל במצרים, איסור חמץ זכר ליציאת מצרים. ישיבה בסוכות שבע ימים לזכר הישיבה בסוכות בדרך ממצרים, חג השבועות זכר לעבדות מצרים. (חדש ניסן הפך לחדש הראשון, זכר ליציאת מצרים כנראה בשמות יב').

הנחת תפילין על הראש והיד לזכר היד החזקה של יציאת מצרים. פדיון פטר חמור. בכור אדם קדוש מאז מכת בכורות במצרים. עמוני ומואבי אסורים בחיתון עקב בגידתם בשעת יציאת מצרים. מחיית עמלק שנלחם עם ישראל ביציאה ממצרים. זהירות מן הצרעת שאירעה בדרך ממצרים. המלך אסור בריבוי סוסים בכדי שלא יחזיר את העם למצרים.

איסור אונאת גר כי גר היית במצרים, השוואת הגר והאזרח כי גרים הייתם, הענקה לעבד כי עבדים הייתם במצרים, שחרור ביובל כי בני ישראל נקנו לה' ביציאת מצרים, השבת יום מנוחה זכר ליציאת מצרים. אין להטות משפט יתום, כי עבד היית במצרים. השארת עוללות בציר כי גר היית במצרים. בוידוי מעשרות חובה להזכיר את יציאת מצרים.

עשרת הדברות מצוות על יחוד ה' המוציא ממצרים, השכנת השכינה באהל מועד כמטרת יציאת מצרים, איסורי עריות שהם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה, איסור רבית מנומק בהוצאת בני ישראל ממצרים, ישנו איסור מיוחד שלא לשכוח את יציאת מצרים. אין לפחד במלחמה מתוך זכירת גבורת ה' ביציאת מצרים, המסית לעבור על המצוות בוגד בטובת ה' של יציאת מצרים.

במקרה של חג הפסח מתוארת העברת העדות באריכות: "כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אתכם ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ויתן ה' אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבתינו ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה" (דברים ו כ).

ציווי נוסף אומר: "רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך" (דברים ד ט).

הצורה הזו של מצוות הנובעות מהיסטוריה היא תקדים, ויחידה בהיסטוריה:

  • ü "דיני התורה נבדלים משאר חוקי המזרח הקדמון במסגרתם הספרותית, חוקי העמים חיבורים בפני עצמם הם בדומה לחוקים של זמנו. לא כן חוקי התורה, המשובצים בתוך סיפור היסטורי על מסעות מארץ מצרים לארץ הייעוד. קשרם של דינים אלו אל הסיפור הדוק לפעמים, כגון דיני הפסח וחג המצות שבשמות יב' יג' הנסמכים לסיפור יציאת מצרים, ודיני המלחמה בבמדבר לא' הנסמכים למלחמת מדיין..", (אנצ"מ ערך משפט עמ' 622)

כאשר עם מקיים, או יודע שהוא אמור לקיים מצוות אלו, הרי יציאת מצרים עומדת לפניו כעובדה חיה, גם אם חלפו מאות שנים מהתרחשותה. כל אדם שידע על בדל חוק או ענין מספר התורה ידע בבירור על יציאת מצרים.

ולחילופין, כאשר עם אינו מקיים, ואינו יודע שהוא אמור לקיים מצוות אלו וכאלו, הרי בלתי אפשרי לשכנע אותו כי יציאת מצרים אכן התרחשה, וספר התורה המספר על קבלת מצוות אלו במדבר סיני על ידי עם שלם, אכן ראוי להיחשב ספר אמין ומחייב. שהרי איך אפשר ששום חלק ואפילו חלק קטן מן החוקים אינו ידוע לאף אדם, זקן, כהן, וחכם, לא מוזכר על ידי שום בעל מסורת, ולא בשום חיבור היסטורי, או שיר אפי. לחשוב שעם שלם קיבל ספר וסיפור ההופכים אותו לחסר דעת ובינה, זוהי חשיבה א-היסטורית הנוגדת את הנסיון ואת ההגיון.

עדות המצוות כמודל

אם נתבונן, הרי שאירוע מתן תורה, על המצוות שהוא מחייב, הינו מודל מבטיח לעדות היסטורית בלתי ניתנת להפרכה.

אם ברצוננו יהיה להבטיח עדות היסטורית לאירוע כל שהוא, לא יספיקו לנו אמצעי המחשה כמו תמונות, ציורים, סרטים, הקלטות, וכיוצא באלו אפקטים הניתנים לזיוף. מן ההכרח הוא להשתמש בעדים, אך כמות מצומצמת של עדים לא תספיק לנו, שהרי קבוצה קטנה תמיד נתונה לטעות או לקנוניה. ניאלץ לייחד עשרות אלפי עדים ויותר.

אך אם ברצוננו להבטיח עדות נצחית שתהיה יעילה ואמינה גם לאחר פטירתם של העדים, שזו בהכרח תהיה על ידי עדים שישמעו את העדות מפיהם, ויעבירו אותה הלאה אל העדים של הדור הבא. עלינו להוכיח להיסטוריה כי אכן אין טעויות או שקרים בהעברת העדות מדור לדור, כיצד נעשה זאת?

אם נלך בעקבות המודל של התורה, וניצור מסמך הקובע את דרך העברת העדות, כדלהלן: המסמך מחייב את העדים לעשות פעולות רבות הנובעות מאופי עדותם, פעולות שיקיפו את כל חייהם, ויתחייבו מעצם היותם מעבירי העדות, בצד שמירה על המסמך והפצתו לכל עד ועד. הרי יצאנו מתחום הסיפור גרידא, שכן פעולות רחבות היקף שכאלו הן עובדה היסטורית חד משמעית - אם התרחשו, הרי אי אפשר שלא לדעת מכך. ואם לא התרחשו - אף אחד לא יוכל לטעון שהתרחשו. ומכיון ששרשרת העדות מעידה על פעולות אלו, הרי בודאי שהן התרחשו.

לדוגמא: אדם שברח מבית חולים לנפגעי נפש, או לחילופין חבר כנסת שערק ממפלגתו, מקים עמותה לשימור המסורת היהודית. המסורת היהודית לפי דעתו היא: לפני חמש מאות שנים יצאו היהודים מאתיופיה על ידי שרשרת נסים מופלאים, כאשר היו במדבר סהרה התגלה אליהם החייזר הדגול מיסטר W.W. (אסור לנקוב בשמו המלא) וציוה אותם בשש מאות מצוות מיוחדות, וכן העניק להם את הצ'יפ הממוחשב הראשון שבו כתובה הנוסחה לחיים נצחיים. עותק מן הנוסחה מצוי בכל בית יהודי, וכן קוראים אותו בצבור מספר פעמים בשבוע, כמו כן קוראים אותו בפני כל העם פעם בשנה. יש חובה לכתוב משפטים מן הנוסחה על מזוזות הבתים, וכן להניח אותו על היד ועל הראש בתוך תיבה קטנה. באופן טבעי כל יהודי משתייך לקבוצה מובנת מאליה זו המחייבת אותו במצוות רבות וקשות.. וכך הלאה.

 אין ספק כי אדם שכזה ישוב במהרה למקומו המתאים לו: בית חולים לנפגעי נפש.

כאשר הכרנו ביעילות המודל הזה, לא נתפלא לראות כי היו אכן משתמשים בו בימי קדם, וגם בימי מתן תורה.

הארכיאולוגים עמדו על צורת כריתת הבריתות בין מלכים, ובין שליטים מקומיים הכפופים להם, באלף השני והראשון לפני הספירה. והנה גילו כי החוזה היה ערוך במתכונת קבועה, מתכונת שמקשה מאד על זיוף או שינוי, ושגורמת לידיעה ברורה והבנה של ההתחייבות ומשמעותה.

כל חוזה ברית שכזה פותח בתיאור המלך הגדול וסמכותו, ממשיך בתיאור הטובות שעשה המלך לשליט המקומי. לאחר מכן מפרט את התנאים והדרישות - חובותיו של השליט המקומי. כאן באות הוראות בדבר שמירת התעודה במקדש, כתיבתה, וחובת קריאתה בקהל לעתים מזומנות. ולסיום: הזכרת האלים הערבים לחוזה, וכן קללות וברכות, (מתכונת החוזה על פי: ב. אופנהיימר, הנבואה הקדומה בישראל, עמ' 71-75). היו רגילים לערוך העתק ללוח הברית "לוח שני", ועליו נכתב כי "נעשה בהתאם ללוח הראשון", על לוח אחד מזהירים כי כל מי שיבזה, ישבר, או ימיר את דבר המלך ימות. מחיקת הלוח, מחיקת דברים מעל הלוח, פירושה ביטול הברית, (אופנהיימר, שם עמ' 81). על לוח אחד נאמר "לוח זה אשר עשיתי לך ייקרא לך שלש פעמים בשנה,  ואתה אלכשנדו, דעהו", העתקה של לוח החוזה הונחה בכל מקרה במקדש לעדות, (שם עמ' 82).

"הפצתו של ספר בתקופה העתיקה נעשה על ידי הפקדתו של נוסח במקום שמור מעין ארכיון, כדי שאפשר יהיה לאמת על פיו את נוסחאות ההעתקה", (אנצ"ע ערך ספר, עמ' 310).

אף אחד לא יכול לבדות חוזה שכזה, ובודאי שלא להכחישו. החוזה נכנס ומתקבל בצורה שנוגעת לכל העם ומנהיגיו, ויש לו השפעה חשובה וניכרת על חייהם, וכך הוא משתמר לאורך התקופה. התקבלותו של חוזה כזה היא אך ורק בברית אמיתית בין מלך גדול לשליט מקומי. ללא אפשרות לפיקטיביות.

מכאן לומדים אנו שזו היתה הדרך המקובלת להפיכת ברית למשתמרת[1], מסמך המפרט את החובות ואת סמכותם, חובת שמירת המסמך בצורה היותר טובה, וקריאתו בקהל לעתים מזומנות. ידיעתינו על נוהג זה בודאי רק מוסיפה עצמה למסורת על התורה, שנשמרה בצורה כזו, ומעולה הרבה יותר.

  • ü "המחקר החדיש העמידנו על קדמות רעיון הברית במזרח הקדמון ובישראל, בניגוד למגמתו של מחקר המקרא בראשית המאה הנוכחית אשר ייחס אותו להגיונותיהם של הנבאים הקלאסיים. טיעונם של החוקרים החדישים מסתמך על העיון בדפוסים הסגנוניים המשפטיים הקבועים, אשר נתגבשו בחוזי המדינה של מלכי החתים עם מלכים ואסליים מן המחצית השניה של האלף השני. ברם זאת לדעת, קיימים הבדלים סטרוקטורליים וסגנוניים בין החוזים שנכתבו בין השנים 1250-1400 בקירוב ובין אלה השייכים לאלף הראשון.
  • ü טענו, כי מתכונת ברית סיני כפי שנשתמרה במסורות השונות שנמסרו בתורה קרובה קירבה יתירה לדפוס הקדום מן האלף הראשון", (ב. אופנהיימר, הנבואה הקדומה בישראל, עמ' 71-2).

עלינו לזכור כי גם בימים ההם, שלהי האלף השני לפני הספירה, היו ספריות וספרים, והמלומדים הכירו במהות הספרות והספרים לסוגיהם:

"אחסנה מקצועית היתה ידועה כבר בתקופה שלאחר שנת 1000 לפנה"ס, בימיו של סרגון II אשורבניפל זכור כיוזם הספריה בנינוה שהיתה הגדולה בזמנה וכללה כ3000 לוחות, והיתה פתוחה למלומדים, מסודרת לפי נושאים ובעלת מעין קטלוג או תיאור ביבליוגרפי. באוגרית היתה ספריה גדולה ליד המקדש המקומי בשלהי האלף ה2 לפנה"ס. גם במצרים היו ספריות, אך רובן שמשו רק לצרכים רשמיים ולא היו פתוחות לקהל. כן היו ספריות לחתים ולכרתים", (אנצ"ע ערך ספריה עמ' 436).


  לקטע הבא: http://akadamya.fav.co.il/27431004_ב_מתן_תורה_כמודל_היסטוריC_וסיכום_פרק_9


 

[1]מובן שהדמיון אינו אלא כללי, בנוגע להתייחסות לבריתות ושמירתן, אבל ההבדלים רבים בכל ההשקפה על העולם וחובת האדם כלפי האל כמובן, ראה אופנהיימר שם על ההבדלים הגדולים והמהותיים. שאינם נוגעים כאן לענינינו.

חזרה


-