רעיון ההתפתחות, כמו גם השם 'אבולוציה', הועלו כבר על ידי היוונים (ובפרט: אנכסימנדרוס איש מילט במאה ה6 לפנה"ס). אמנם בעת החדשה מיוחסת התיאוריה לדרוין, אף שמלומדים שונים בזמנו פיתחו גם הם את התיאוריה יחד עמו או במקביל. ובמשך הזמן עם התקדמות המדע השתנתה התיאוריה כליל עד שלא נותר אלא המכנה המשותף הרעיוני.
דרוין סבר כי תכונות נרכשות של בעל חי, עוברות בתורשה לצאצאיו (בדומה ל"למרקיזם" הציע דרוין מנגנון תורשתי שאינו מבוסס על גנטיקה), והסביר את התפתחות המינים כרכישת התכונות הנצרכות מתוך הרצון לשרוד בעולם, הברירה הטבעית הותירה את המתאימים לשרוד, והמינים הפחות מתאימים נכחדו. דרוין הראה את שיטתו לגבי מאובנים שנמצאו בזמנו, כיצד הקדומים שבהם הם מינים ירודים שנכחדו כתוצאה מהברירה הטבעית.
המדע המתקדם אינו מכיר בלמרקיזם ודומיו, וברור שתכונות פיזיות חדשות אינן נרכשות, וגם אינן יכולות לעבור בתורשה. עם גילוי חוקי התורשה של מנדל, ולאחר מכן גילוי הדנ"א, נוסחה תיאוריית האבולוציה בניסוח חדש המכונה "ניאו דרויניזם", לפי התיאוריה הזו התכונות אינן נרכשות, אלא באות במקרה על ידי שכפול בלתי מדוייק של הדנ"א (מוטציה, ע"פ דובז'נסקי, 1937). בעלי המוטציה ששפר מזלן בתכונות טובות הם אלו ששורדים במלחמה על הקיום ביקום.
החידוש של תיאוריית האבולוציה הוא ביכולת להסביר את מוצא המינים באופן מקרי התואם לחוקי הסטטיסטיקה, באופן בו לא נצטרך להניח קיומה של ישות חיצונית שתיכננה את הדברים. האבולוציה מראה כיצד מתוך חוקי הטבע נוצרים ומתפתחים המינים הקיימים, ללא שום גורם נוסף.
מן התיאוריה מסתעפים פרטים ונתונים רבים, תיארוך של המאובנים והשכבות בעולם כולו, סכימות של התפתחות המינים לפי תקופות, וכיוצא בזה.
ההתנגדות לאבולוציה
האבולוציה שנויה במחלוקת, מחלוקת מדעית בין אנשי מדע, ומחלוקת ערכית בין מאמינים לכופרים. עיון בספרות מגלה כי מצבה של תיאורית האבולוציה בדורינו הוא הגרוע ביותר משהיה אי פעם מאז הועלתה. נביא כאן בקיצור את עיקרי הבקורת על האבולוציה, כפי שהם מופיעים בחיבורים מדעיים ופופולאריים שונים. אין הכוונה להיכנס כאן לויכוחים מדעיים, חיבור זה אינו מיועד לאנשי מדע ולא נכתב על ידי איש מדע. לא מובאים כאן אלא נתונים שמוסכמים על כל הצדדים, נקודות תורפה של התיאוריה, המראות שכרגע עדיין אינה עומדת במטרתה: להסביר את מוצא המינים בצורה שתתאים למקרה ולסטטיסטיקה, מבלי סימנים של התערבות חיצונית.
התיאוריה היתה שנויה במחלוקת כאמור מאז הועלתה, ובדורינו התפרסמו בבקורת שלהם על האבולוציה, בעיקר החיבורים הלועזיים: "אבולוציה" של הביולוג המולקולרי מיקל דנטון, (Evolution: A Theory in Crisis, Dr. Michael Denton, 1985, Burnett Books) ו"אין סיכוי" של לי ספטנר (Not by Chance, Dr. Lee Spetner, (1996) Kest-Leibowit, JHRL). ובעברית: "בריאה מוצא החיים" פרופ' משה טרופ (1985), וכן "בראשית ברא", פרופ' נתן אביעזר (שבעצם מכוון לתיאוריה משלו, אלא שדרך הילוכו הוא מצטט את המקורות המראים שאי אפשר לקבל את האבולוציה כצורתה)[1]. שונה גישתו של טרופ המסתמך על טיעוני הבריאתנים.
אין לנו שום ספק שההתנגדות לתיאורית האבולוציה נובעת גם מסיבות תיאולוגיות, דתיות ורגשיות, אלא שסיבות אלו אינן מונעות שימוש בנתונים אובייקטיביים. בדיוק כשם שהתומכים באבולוציה מוּנָעִים גם הם הרבה פעמים מסיבות רגשיות אמוציונליות, כמו שנראה להלן. בכל אופן אנו מצטטים כאן אך ורק נתונים המקובלים כמוסכמים, או הקרובים להיות כאלו, ולא דעות חריגות.
הבקורת על האבולוציה מראה שישנן נקודות רבות חשובות מאד, אותן אין התיאוריה מסבירה, וחשוב להבין כי זהו כשלון מוחלט של התיאוריה. שכן כל עיקרה של האבולוציה באה להסביר את מוצא המינים ללא צורך בשום כח מלבד חוקי הטבע, וכאשר פעם אחר פעם אנו רואים שחוקי הטבע לבדם אינם מספיקים להיווצרות החיים והמינים, הרי אין שום משמעות להסבר של חלקים אחרים מיקומינו, שכן הנותרים עדיין מוכיחים קיומה של התערבות חיצונית, של תכנון ובריאה. ניתן כמובן לקוות שעם התקדמות המדע תוכל התיאוריה להסביר עוד ועוד, אלא שכפי המצב כעת התיאוריה נכשלה במטרתה העיקרית: הסבר העולם כיציר מקרים וחוקי טבע.
נמנה כאן ראשית את הבעיות היסודיות בתיאוריית האבולוציה, ולאחר מכן נראה את הדרך בה מפרשת האבולוציה את הממצאים בשטח.
בעיות יסודיות באבולוציה
מקריות וחוקים
נראה שהמצע הפילוסופי של התיאוריה כולה הוא שגוי, כפי שהראינו בפרק א'. אין שום הבדל מבחינה סטטיסטית בין יצירת עולם מורכב ובו צורות רבות של חיים, ובין יצירת גרעין כפוף לחוקים היוצרים ממנו עולם שכזה. האבולוציה אינה מסבירה את היווצרות חוקי הטבע, וכיצד נהיה טמון בחומר הפוטנציאל להפוך ליצור חי ללא שום התערבות, ולפיכך הפלא בעינו נותר, כיצד מאין נהיתה מורכבות?
סטטיסטיקה
הסיכוי להיווצרות החיים כמו שהם הינו לכל הדעות בלתי נתפס, וזה פגם עקרוני ברעיון המרכזי של תיאורית האבולוציה. אם אנו באים להסביר השתלשלות מקרית, ובסופו של דבר בידינו מקרה פנטסטי הסוטה בסכומים כבירים מההתפלגות הסטטיסטית, מה היא המשמעות של ההסבר? הלא אם נפליג על כנפי המקריות, ונשתמש בצירופי מקרים אסטרונומיים, ניתן להניח כי כל היקום כולו על כל המינים החיים (כולל המאובנים) נוצרו בפיצוץ אחד. לשם מה הפישוט הזה של האבולוציה, אם עדיין נשארנו עם סבירות המוגדרת כלא קיימת? ניתן אמנם להניח הנחות מופרכות סטטיסטית, אבל בודאי לא לשם ישוב השאלה הפילוסופית "מה היא ההסתברות שיקרו הדברים?".
חתן פרס נובל פרופ' פרד הויל (Sir Fred Hoyle) וצ'נדרה ויקראמסינג (Wickramasinghe, יו"ר המחלקה למתמתיקה שימושית באוניברסיטת Cardiff), חישבו את ההסתברות להיוצרות תא חי אחד והתוצאה היא: 10-40000 והם מסכמים "מספר זה די גדול כדי לקבור את דרוין יחד עם תיאורית האבולוציה"[2]. הדנ"א שהוא הנוסחה של היווצרות היצור הקטן ביותר, מכיל כמות בלתי נתפסת של נתונים, והסכוי להיווצרותו מתוך צירופים אקראיים של אטומים הוא 10-1000, מהי המשמעות של סכוי זה? ביקום כולו ישנם בערך 1070 גרגרים כגודל גרגיר חול לפי איינשטיין, גיל העולם מוערך בכ1018 שניות (לפי 15 מליארד שנים). היווצרותם של אנזים, תא חי, חומצה אמינית, יצור חי, איברים, וכו' כרוכה במספרים סטטיסטיים בסדר גודל אסטרונומי. קל וחומר לגבי היווצרות היקום כולו על מורכבותו. אין צורך להאריך בדוגמאות כדי לראות שהתיאוריה אינה מעלה שום אפשרות שניתן לראותה כתוצר מקרי של סטטיסטיקה ביחס לזמן בו מוערך גיל העולם[3].
"מדוע לא הופיעה כל מערכת חדשה, לאחר שלמעלה מתשעים אחוז של היצורים הימיים מתו לפני 250 מליון שנה? שום מערכת לא הופיעה מאחר שאף אחת לא התאימה לדרישות החיים. מתוך 10390 הצירופים האפשריים, החיים בחרו באותם צירופים שפעלו, שמספרם פחות מ1012 X 2. הבחירה בחלק זערער זה (חלק מאותם 10390) של צירופי החלבונים שמתאימים לקיום חיים, מבין המספר העצום של הצירופים האפשריים, לא היתה יכולה להיעשות באופן אקראי באמצעות מוטאציות נקודתיות אקראיות על הדנ"א של הגנום. הרי זה כאילו בחר הטבע באקראי מתוך שק המכיל מליארד מליארדי מליארדים.. (כפול ארבעים פעם) חלבונים את החלבון האחד שפועל, ואחר כך היה חוזר על הטריק הזה טריליון פעם. אילו היתה הפקת החלבונים תהליך אקראי, אזי כמו בהפקה אקראית של מילים, התוצאה היתה קשקוש גמור, אבל כשמדובר ביצורים חיים זה היה קשקוש קטלני". (המדע והאל, עמ' 150-1).
חתן פרס נובל פרופ' פנזיאס טבע את המשל המפורסם על הקופים המתקתקים במכונת כתיבה: בקוסמוס כולו יש להערכת אנשי מדע 1080 מולקולות (אדינגטון), נדמיין לעצמנו כמות קופים כמספר האטומים אשר יקישו על המקלדת באופן חפשי, נניח בנדיבות כי כל קוף כותב 1012 אותיות בשניה, (הרבה יותר ממספר הריאקציות החימיות שייתכנו בשניה), במשך 15 מליארד שנים (1018 שניות). התרגיל הזה הוא מקסימום האירועים שייתכנו בקוסמוס, מכפלה של כל החומר המצוי בכל הזמן המצוי, התוצאה היא 10110. לפי חשבונו של פנזיאס כל הקופים האלו יגיעו ללא יותר מאשר מאה אותיות של תוכן משמעותי. חשבון דומה מאד עושה מורטון (Hitching F. "The Neck of the Girafa" Mentor Books 1983 P. 52).
אם נתבונן למשל בפרמיציום, אמבה מן הפשוטות, עליה כתוב בבריטניקה: היצור החד תאי הפשוט ביותר פרמיציום הוא בעל תכולת מידע שמעריכים אותה בסדר גודל של 1012 ביט. אם היינו כותבים זאת באותיות, מידע זה שוה ערך ל100,000,000 מליון דפים של הבריטניקה שהם 5000 מטר של ספרים זה בצד זה (Life, 10, Macropedia 893, 894 15th ed. 1974). האמנם יכולה כמות מידע כזו להיווצר מעצמה?
פרד הויל כותב: "חידק טיפוסי כולל 2000 אנזימים שונים הדרושים לקיומו התקין, הסבירות המקובלת להיווצרות אנזים באופן אקראי היא בין 10-15 ל10-20, הסבירות להיווצרות בלתי תלויה של האנזימים היא 10-39500, אין פלא שמסקנתו היא: "החישובים של הסתברויות מגיעים לתוצאות כה מגוחכות שלא ניתן היה לממש אותם גם אם היקום כולו היה מורכב ממרק אורגני" (Hoyle F. and Wickramasinghe, C "Evolution From Space" Paladin Books 1983 P. 20). וכך קובע גורג' סיילט (בספרו 'מקרה והכרח'): "לאור הביולוגיה המודרנית סף אי האפשרות להתרחשות של אירוע חימי בעולמינו הוא 10-100". ואמיל בורל אומר: "אירוע שסבירותו הוא 10-50 הוא מכל הבחינות בלתי אפשרי" (Boral E. "Probabikities and Life", Dover Pub. N.Y. 1962 Chapters 1&3). דוקא דוקינס הוא הכותב: "מדידת אי הסבירות הסטטיסטית של הצעה היא הדרך היחידה להעריך את אמינותה", (השען העיור).
מייקל דנטון (בספרו שהוזכר בראש פרק זה, עמ' 309 והלאה) מראה כי לשם הרכבת מילה בעלת משמעות באנגלית בת 12 אותיות, יש צורך ברצף של 1014 אותיות אקראיות, בכדי להגיע למשפט באורך של 100 אותיות מראה דנטון כי יש צורך ב10100 אותיות. הקודים הגנטיים מסובכים הרבה יותר ממשפט בן 100 אותיות שיש לו משמעות כל שהיא, והקוד הגנטי לא היה יוצר יצורים חיים אם הוא היה רק "בעל משמעות כל שהיא". בהמשך (עמ' 323) הוא מראה כי המספר המקסימלי של חלבונים אשר היו אי פעם על פני כדוה"א אינו עולה על 1040 אטומים, משמעות הדבר שההסתברות לקבלת חומצות אמיניות צריכה להיות פחות מסכום זה, אלא שהסיכוי נמוך מסכום האטומים המירבי הזה (לפי דנטון שם ההסתברות לקבלת רצף של 16 חומצות אמיניות באופן אקראי באתר פעיל של אנזים כל שהוא היא כ10-20, בהנחה שתא חי צריך לפחות 100 חלבונים ספציפיים ההסתברות לקבלתו היא: 10-2000).
כל הדיון על היווצרות אנזים אינו מוביל אותנו עדיין להיווצרות חיים כמובן, יש צורך בחומצות DNA וRNA, מערכת שכפול מדוייקת, תא עם ממברנה בו יישמרו האנזימים מיד עם היווצרותם, ועוד תנאים רבים.
ü פרופ' M. Eden מאוניברסיטת M.I.T. קובע: במקרה הטוב ביותר, היתה אבולוציה יכולה ליצור באופן מקרי במשך 5 ביליון שנות קיום כדור הארץ, סוג אחד של גנים של החיידק E. Coli (שהיו מהווים רק חלקיק זעיר של שרשרת שלמה של DNA). וגם זאת, רק אם כל פני כדור הארץ היו מכוסים בשכבה בעובי 1 אינטש של חיידקי E. Coli במשך כל התקופה האמורה!!
Eden, M. "Inadequacies of Neo-Darwinian Evolution as a Scientific Theory" in Mathematical Challenges to the Neo-Darwinian Interpretation of Evolution, 5,9 (P. Moorhead & M. Kaplan, Editors, 1982).
התא הראשון
עד היום לא ניתן שום הסבר שיעמוד בקריטריון מדעי להיווצרותו של התא הראשון. בשנות ה50 השתלהב המדע העוסק בתחום זה בעקבות מחקרו של סטנלי מילר שהצליח להפיק ע"י ניצוצות חשמליים חומצה אמינית מגזים שונים שדימו את המרק הראשוני של היקום. חתן פרס נובל ופרופ' לביולוגיה באוניב' הרווארד, גורג וולד, כתב בסיינטפיק אמריקן (אוגוסט 1954): "כל כמה שהאירוע הזה (התחלת החיים עלי אדמות) או כל אחד הצעדים הכרוכים בו נראה בלתי סביר, אם ינתן די זמן כמעט בטוח שהוא יתקיים לפחות פעם אחת".
ה'סיינטיפיק אמריקן' שב והדפיס את המאמר ב1979 בתוספת הבהרה-התכחשות: "אע"פ שמאמר זה מעורר מחשבות, קרוב לודאי שהוא אחת הפעמים היחידות בחייו המקצועיים שוולד עשה טעות. אם תבחנו את התזה המרכזית שלו תיווכחו לדעת שכן הוא. האמנם נוכל ליצור תא ביולוגי אגב המתנה לצירופים מקריים של תרכובות אורגניות? בספרו שטף אנרגיה וביולוגיה חישב הרולד מורוביץ ומצא שכדי ליצור חיידק נדרש זמן הרבה יותר ממושך משיהיה אי פעם ביקום, אילו כח הדחף היחיד ליצירתו היה צירופים מקריים של המולקולות שלו". (Special Publication 1979 scientific). בניסוי של מילר הותקנה מלכודת קרה אשר הוציאה באופן מלאכותי את תוצרי הריאקציה ובכך דחפה את הריאקציה קדימה, ומנעה מהם להתפרק חזרה באנרגיה הגבוהה. האמנם גם מעל המרק הבראשיתי ריחפו מלכודות מלאכותיות כאלו במשך מאות אלפי שנה?.
יש לזכור שהתא החי הראשון נוצר 'מיד' במונחים גיאולוגיים, בסלעי השחר בגרנלנד נמצאו מאובנים של ננו בקטריות מפותחות, גילם מוערך ב 4.95 מליארד שנים, דהיינו מיד עם התקררות פני הארץ. (ראה גם דנטון עמ' 252, Hoyle 1983).
ü עוד מתוך סינטיפיק אמריקן פברואר 1991: יש מדענים שטענו כי בהינתן די זמן אפילו אירועים נסיים לכאורה נעשים אפשריים - כגון הופעה ספונטנית של אורגניזם חד תאי מהיצמדויות אקראיות של חומרים כימיים. האסטרונום הבריטי סר פרד הויל אמר שהיקרות כזו סבירה בערך כמו האפשרות שמטוס 747 יורכב בשעה שסערת טורנדו חולפת במחסן גרוטאות. בנקודה זו רוב החוקרים תמימי דעים עם הויל".
ü חתן פרס נובל פרנסיס קריק כתב ב1992: "מאחר שכל התיאוריות על ההתחלות הארציות על כדוה"א לוקות בחסר, יש לשקול את האפשרות של פנספרמיה ישירה (זריעה מכוונת של חיים על פני כדור הארץ)", (סנטיפיק אמריקן פברואר 1992). ובמקום אחר הוא כותב: "אדם ישר המצויד בכל הידע המדעי היום, יוכל רק לקבוע שמוצא החיים נראה במובן מסויים כנס, כה רבים התנאים הצריכים להתקיים כדי שיוצרו החיים".
ü מנפרד אייגן חתן פרס נובל, חוקר הדנ"א, במאמר שפורסם בסיינס 12 במאי 1989 כותב: "ייתכן שבאותה תקופה הופיע גן קדמוני שהמסר שלו היה הציווי המקראי פרו ורבו.. ייתכן שהדבר היה אפשרי רק במקרה של מקור שמחוץ לכדור הארץ".
ü איליה פריגוגין חתן פרס נובל לכימיה כתב בכתב העת "Physics Today": "ההסתברות שבטמפרטורות רגילות כמה מולקולות מתקבצות יחד ובכך גורמות להופעת התפקודים המתואמים המאפינים אורגניזמים חיים, היא כמעט אפסית. לכן הרעיון של ראשית ספונטנית של החיים בצורתם העכשוית הוא לא סביר, אפילו בסדר גודל של מליוני שנים", (נובמבר 1972).
היווצרות אורגניזמים
אורגניזמים חיים אינם יכולים כמובן להיווצר בכל תנאי שטח, במצב הנוכחי של כדוה"א אין אורגזניזמים יכולים להיווצר על פני האדמה מכיון שקרינת השמש אינה מאפשרת זאת, ולפיכך נאלצים להניח כי באותה העת היתה סביב לכדור הארץ אטמוספירה מונעת חימצון, או שכבת מים. (כפי שכותב למשל קארל סאגאן, 1973) אלא שאעפ"כ אין להניח כי היה חמצן על פני כדוה"א, שכן כל מולקלה שהיתה נוצרת היתה מתפרקת ומתחמצנת מייד. לפיכך החוקרים הקיצוניים מדברים על יבוא תא שנוצר בגלקסיה אחרת. הממצאים בשטח לעומת זאת מלמדים על קרינה, ועל היעדר חומר בעל פוטנציאל אורגני. (וגם על הימצאות חמצן: Walton J.C. Origins 1976 3 68-84). כך או כך, אי אפשר לדבר על היווצרות במקרה, כשצריכים להניח התערבות חיצונית.
מעגלי קסמים
היווצרות החיים כפי שהיא מוכרת לנו מצריכה גורמים שונים הפועלים במקביל ותלויים זה בזה: "חומצות הגרעין אינן יכולות להשתכפל ולא לווסת את יצורם של חלבונים בלי קיומם של מספר חלבונים אחרים (אנזימים). כמו כן, אין אפשרות לייצר חלבונים בלי חומצות הגרעין. עובדות אלו מוליכות לאחת הבעיות הקשות ביותר שעלינו להתמודד עמהן: להבין איך התגבר הטבע על מצב 'הביצה והתרנגולת'". (ל.א. אורגל 1973 The Origins of Life הוצ' צ'פמן והול, לונדון עמ' 49)[4].
שינויים בתא הפרימיטיבי לא יכלו להיווצר ללא טעויות במערכת השכפול, שהרי בזמננו טעות בשכפול מתרחשת אחת למליון דורות, אלא שתא חי אינו יכול להיות בר קיימא אם אין לו מערכת שכפול מדוייקת במיוחד. Woese כותב: "התא הפרימיטיבי עמד בפני מה שנראה כפרדוקס, כי לפתח מערכת שכפול מדוייקת יותר (אשר בשבילה צריך כ100 חלבונים שונים מדוייקים ולא גלמיים) צריך להיות בעל כושר שכפול מדוייק (כי לשכפל בדיוק את האנזימים הנ"ל)", (Woese c. 1965 On the origin of the Genetic Code, Proc. Natl. Acad. Sci. U.S. 54: 1549). טעות בשכפול צריכה לגרום אם כן למערכת השכפול להיות מדוייקת ואמינה יותר, כך יכולים אנו להניח למשל כי וירוס מחשבים הפך את עצמו לתכנת אנטי וירוס.. Monod כותב: "המקור של הקוד הגנטי ומנגנון השכפול העצמי שלו. אכן, זו אינה בעצם בעיה אלא חידה אמיתית", (מצוטט אצל דנטון עמ' 268).
שלמות הממברנה של התא תלויה במציאותם של מנגנוני יצור ושכפול חלבונים בדיוק מירבי, אולם למרבה הצער מנגנון שכפול כזה המורכב משלבים שונים יכול לפעול רק אם כל המרכיבים שמורים ומוקפים בממברנה..
מעגל יצור החלבונים מצריך אנרגיה, אספקת האנרגיה מותנית בפעילות תקינה ורצופה של חלבונים ספציפיים האחראים לייצור תרכובות פוספט עתירות אנרגיה. חלבונים אלה עצמם מיוצרים ע"י מעגל יצור חלבונים שהוא עצמו זקוק לאנרגיה..
האינפורמציה על ההרכב הספציפי של כל חלבון לכל אחד מהתפקודים שהוזכרו, מאוחסנת כצופן במולקולת הDNA קריאתה של אינפורמציה זו ותרגומה בשלבי היצור תלויים בחלבונים השייכים למערכת השכפול הזו עצמה. (ועל כל אלו בספרו של דנטון).
בימינו הצומח והחי תלויים זה בזה, בכדי לשמור על תהליך הפוטו סינתזה, הצמחים ובעה"ח משתמשים כל אחד בתוצאות השימוש של חברו בחמצן. בכדי להניח התפתחות איטית יש להניח כי גם הצרכים האלו השתנו במשך הזמן.
אין מוטאציות משפרות
המוטאציה היא תופעת טבע מוכרת, כפי שניתן לראות ולדות פגומים של אדם או בע"ח. אלא שמעולם לא נצפתה מוטאציה משפרת, המוטאציה הינה פגם בשכפול, ופגם זה אינו אלא שינוי מקרי במערכת ההוראות של הדנ"א. תוצאות המוטאציה הינם מזיקות והרסניות או זניחות. שכן אם המדובר בשינוי בעל משמעות, ברור ששינוי ההוראות פוגם ביצורו של חלק כל שהוא. וגם אם השינוי הוא כביכול 'לטובה', כגון הוספת אצבע או רגל, הרי בדרך כלל אין הגוף יכול לעמוד ב'טובה' הזו, שכן לשם הוספת אבר נוסף צריכות שאר המערכות להיות מתואמות ל'עבודה' עמו, ולכן בד"כ המוטנטים מתים תוך זמן קצר. אין אנו מכירים מוטאציה משמעותית שמעמידה וולדות, כל המוטאציות המשמעותיות שאנו מכירים הן הרסניות מטבעם, המוטציה הלטאלית גורמת למות הולד. אלא שבצד המוטאציות ההרסניות ישנן מוטאציות זניחות, כך יכול הצבע של המין להפוך לבהיר יותר או לכהה יותר, ושינוי זה יונצח על ידי הצאצאים.
אחת הדוגמאות הקלאסיות של מוטאציה שגרמה לברירה טבעית היא עש ששינה את צבעו מלבן לשחור, והודות לכך שרד, מכיון שההסוואה שלו התאימה לתנאי השטח החדשים (העצים הלבנים הפכו שחורים עקב פיח תעשייתי שהתפזר באיזור. פורסם ב1959 ע"י פרופ' Kettlell H.B.D.). אך עדיין המדובר בשינוי זניח, לא התפתח איבר חדש, ובודאי לא נוצר מין חדש. אין כאן שום בסיס לתיאוריה שאצות נהפכו לבני אדם. ברור ששינוי זניח יכול להביא תועלת, ואף מום יכול להביא תועלת: ולד שנולד ללא רגל, לא יגוייס לצבא ולפיכך סיכויו לשרוד טובים יותר. אך גם גידם נשאר אדם, ואינו מתפתח למין אחר[5]. יתירה מזאת: העש הכהה היה קיים קודם לכן, הוא רק התרבה על חשבון העש הבהיר, ולכן לא היתה מעורבת כאן כלל מוטציה. ועוד: העש הבהיר לא הוכחד, הוא רק התמעט, מה שמלמד כי מלחמת הקיום היא אכזרית אך לא בהכרח מכחידה.
בזבובי הדרוזופילה נערכות תצפיות כבר 50 שנה, שהם 900 דורות לפי קצב היתרבותו. - שוה ערך ל25,000 שנה בהסטוריה האנושית. ובמשך תקופה זו לא נצפתה אף מוטאציה אחת שיצרה איבר חדש או התפתחות והתקדמות[6].
"המוזיאון לתולדות הטבע בלונדון מקצה אגף שלם המדגים את עובדות האבולוציה, המוזיאון נהדר, זה מרשים כיצד פרחי חיננית ורודים יכולים להתפתח לפרחים כחולים, כיצד עש אפור משתנה לעש שחור, וכיצד במהלך כמה אלפי שנים מגון רחב של מיני דגים ציקלידיים התפתחו באגם ויקטוריה, הכל מרשים מאד. אמנם מרשים מאד עד שיוצאים החוצה וחושבים על מה שאנשי המוזיאון היו מסוגלים לתעד. חינניות נשארות חינניות עש נשאר עש ודגים ציקלידים נשארים דגים ציקלידים, בתצוגה הזו לא הודגם ולו מקרה חד משמעי אחד שבו התחולל ביצורים החיים שינוי מורפולוגי הדרגתי חשוב!", (המדע והאל עמ' 54).
תקופת ההמתנה
התיאוריה מניחה כי מוטציות משפרות, נתנו למין המתפתח את היתרון לשרוד בעולם. בין מוטציה למוטציה המתין המין המדובר באותו מצב (מאות או אלפי שנים) עד למוטציה משפרת נוספת. בתקופה הזו חייב להיות המין בבידוד רבייתי (ראה למשל פרקי ביולוגיה עמ' 211). במקום הבידוד הזה בו אמור המין להמתין צריכה להיות קבוצה בגודל די מסויים, שכן בקבוצה קטנה מדי אין מספיק סיכוי למוטציות, ובקבוצה גדולה מדי אין שום סיכוי למוטציה משפרת להשתלט ולהוות את קהל היעד של המוטציה הבאה (בעוד תקופה לא קצרה).
חשבון לא מסובך מראה כי התיאור המקובל של האבולוציה איננו אפשרי מבחינה טכנית, בעיה זו מכונה "הדילמה של הלדיין". כאשר מביאים בחשבון את האפשרות המקסימלית להטמעת מוטציות, בצד סטטיסטיקה של גנטיקת האוכלוסיות כפי שאנו מכירים אותה, פשוט אין די זמן תיאורטי להתרחשויות. גם אם נבא לקראת התיאוריה ונניח שכל ההתרחשויות אירעו 'לפי הזמנה', עדיין אין זמן.
תדירות המוטציות בטבע היא 10-9 ז"א אחד למליארד לשכפול אחד של זוג נוקלאוטידים,[7] אך הלדיין מניח לצורך הענין כי בכל התרבות של קבוצה ישנה מוטציה אחת משפרת! כאשר נמצאים 100,000 פרטים של מין אחד בבידוד רבייתי, בכל התרבות נוצרת מוטציה משפרת, הברירה הטבעית גורמת לכך שרק היא שורדת, ובהתרבות הבאה (רק מצאצאיה של המוטציה המשופרת!) שוב חלה מוטציה. אם מודל שכזה יתקיים במשך 100,000 דורות הוא לא יספיק אפילו להפוך אדם לשימפנזה. במציאות, לא הוטמעו ב100,000 דורות יותר מ1667 מוטציות.
מספר המינים מוערך במליארדים (ד"ר גילסן Gilsen R. Evolution in New Light, Pellegrin Trust, 1992. P.45 נוקב במספר 5 מליארד), זמן קיומו של כדוה"א בצורתו הנוכחית מוערך במקרה גם הוא בכ5 מליארד שנים. בשביל התפתחות כל המינים האלו מתא אחד, צריכים היו בכל רגע נתון מ5 מליארד השנים, להתפתח 100,000 מינים שונים ב100,000 גומחות אקולוגיות שונות.
הדילמה של הלדיין אינה מוזכרת בספרי לימוד, ומכיון שאין נוסחה ברורה לפתור אותה, נוהגים להתעלם ממנה.
ü חתן פרס נובל ארנסט צ'ין כותב: "להניח שהתפתחות והישרדות המתאימים היא תוצאה של מוטציות מקריות בלבד נראה לי בלתי ניתן לישוב עם העובדות הידועות".
ü "נדרשים 321,444 דורות להגדלת שכיחותו של גן רצסיבי, בעל תרומה קטנה חיובית, באוכלוסיה, מ1:1,000,000 ל2:1,000,000 בלבד!!", (E. Dodson, Evolution: Process and Product, 225. 1960).
ü "אם תעשה הערכה גסה.. נראה שנדרש סדר גודל של 10 מליון שנה לבסס מוטאציה.. לבסס שינוי אחד כזה כתכונה סדירה של מין מסויים נראה שצריך לקחת זמן בסדר גודל של 10 מליון שנה", (G.Wald, Discussions, in: Mathematical Challenges to the Neo Darwinian Interpretation of evolution, 12, 19, P. Morhead & M. Kapian eds. 1967).
תיאום
כל מעבר משלב לשלב באבולוציה מחייב תיאום של פרטים רבים יחד, המעבר מדו חי לזוחל מחייב שנוי מיידי של פרטים רבים במבנה המין שבלעדיהם אין אפשרות לבצע את המעבר. התארכות צואר הג'ירפה מחייב שינויים במערכת הלב בעורקים וכלי הדם והעצבים. וכן ישנם איברים שיצירת חלקיהם מחייבת תיאום - עדשה ורשתית אינם יכולים להתקיים זו מבלעדי זו, כל איבר צריך עורקים, ורידים, עצבים, במקביל בכדי להתקיים. להניח היווצרות מקרית של תיאום כמוה (או: זו היא) כהנחה של התערבות חיצונית. (בפרט שישנן גם מוטאציות מחזירות, המחזירות את המין למצב בו היה לפני המוטאציה, ראה הערה לעיל).
ü "התפתחות הזוחלים מדו חיים.. המעבר לחיי יבשה חייב שינוי קיצוני ודרמטי בתכונות ביציהם. בהיותן חשופות לאויר הן היו צריכות לפתח קליפה שתמנע את איוד הנוזלים מתוכן. הן היו צריכות להיות מצויידות בחלמון ובאלבומין לאספקת מזון ונוזלים לעובר. בכיס אשפה פנימי לאגירת הפסולת של חילוף החומרים (בביצי היצורים הימיים הפסולת מופרשת היישר למים) בקרן עוברית לפיצוח הקליפה (העוברים הימיים מפרישים לצורך זה חומר כימי) וכו'. עכשיו שינויים אלו אם אינם מתואמים ואם אינם מתרחשים בעת ובעונה אחת אין בהם תועלת. יתירה מזאת, כל אחד בנפרד עלול להיות קטלני לעובר (כמו קליפה קשה בלי קרן לפיצוחה). אך להיות מתואמים מראש משמעו לייחס לאבולוציה מגמה מתוכנית קבועות מראש, הפסולות מכל וכל ע"י האבולוציה הדרויניסטית. מצד שני להניח אפשרות שכל המוטאציות הללו התרחשו בו זמנית ובמקרה, היא בלתי אפשרית מבחינת ההסתברות הסטטיסטית", (מתוך "מחשבות יב"מ, סוציוביולוגיה, הטבע שבאדם" 1981 עמ' 31).
כידוע כל מין אינו יכול להתרבות אלא מבת מינו. האבולוציה הפכה את היצור ממין A למין B. אך איך וכיצד התרבה המוטנט המאושר ברגע שהפך למין B? אם לא שבאותו הזדמנות דאגה לו האבולוציה למוטנטית שתהיה לצדו למען התקיימות המין, וכן דאגה לו לחומר הסברה שעל ידו יוכל לזהות את בת הזוג היחידה בעולם המתאימה לו.. או שהמוטציות שגרמו לשינויים כה רבים ומשמעותיים והפכו עשבים לבני אדם, שמרו לאורך כל הדרך על רצף של יכולת התרבות בין השלבים.
שינוי מותנה בייתרון
בכדי להניח שכל השינויים שחלו בגרעין הראשוני, עד להיותו אדם, חלו כתוצאה של ברירה טבעית. צריכים לחשוב כי כל הפרטים המרכיבים כל מין ותת מין ביקום במשך ההיסטוריה (מעריכים את כל המינים בכחמשה מליארד), כולם תלויים בברירה טבעית. כולם העניקו יתרון, וגרמו להישרדות המין בזמן שהופיעו. כל פרט ופרט במין חי, ואפילו הזעיר ביותר, הינו תוצר של מוטציה שאירעה אחת לשנים רבות מאד! וגרמה דוקא לו לשרוד. כמובן שייתכנו מקרים שרק המוטאציה שרדה, במקרה, אך לפחות לגבי הרוב המוחלט עלינו להניח את ההנחה המופרכת כי כל תכונותיו היו אך ורק תכונות הגורמות לכך שדוקא הוא יישאר בחיים ואחרים שלא היו להם תכונה זו נכחדו מחמת עדיפותו - תכונות קריטיות של חיים ומוות לפי התנאים באותו זמן.
האם ניתן בכלל לדמיין מערכת כזו של שיקולים בקשר לכל מליוני המינים המוכרים ומליוני תכונותיהם[8]? בזמן שכמעט כל תכונה יכולה גם לעזור וגם להכשיל, ויש לזכור שגם כאשר תכונות נראות או מוצגות כמועילות - הענין מותנה בתקופה מסויימת, כגון תקופה בה היה מחסור בירק נמוך וכדו'. מה הועילו כל החלקים המורכבים שבמערכת הראיה (המורכבת ממאות פריטים משוכללים), לפני שהיתה המערכת מאפשרת ראיה? כלום המחשבה על כך שבעוד מאות אלפי שנים צאצאיו יוכלו לראות גרמה ליצור לשרוד לבדו מכל אחיו במשך תקופה שכזו? מה הועיל הצואר הארוך לג'ירפה בת יומה, האמנם הידיעה שכאשר תהיה ג'ירפה בוגרת תוכל להתחרות על המזון בסנטימטר אחד נוסף של גובה? ומה הועיל הגובה הזה לג'ירפה הנקבה שנמוכה תמיד מן הזכרים? ובכלל, האמנם הישרדות הג'ירפות תלויה רק בעלי הענפים הגבוהים? לפי הידוע לנו הג'ירפה ניזונה רוב השנה מן העשבים הנמוכים, ורק בעונה הרטובה היא ניזונה מן העצים הגבוהים (אם ההישרדות תלויה בעלים הגבוהים, יש להניח כי זברות ואנטילופות לא שרדו גם הן). ומה בדבר שאר הגורמים הפעילים: הג'ירפה אמנם יכולה לראות את הטורף ממרחק גדול יותר, אך הטורף גם רואה אותה ממרחק גדול יותר.
מניחים שזנבו של הטווס הוא יתרון מכיון שהוא מושך את הנקבות, אך בודאי זנב זה גם מכביד עליו במנוסתו, מסתבך בקוצים וכדו'. גם קרניו המרשימות של האייל הקורא הצפוני (שוקלות למעלה מ100 קילו) אולי עושות רושם על האיילה הצפונית, אך מכבידות ומקשות על חייו של האייל. הגחלילית מחזיקה ביתרון רב למשוך את בן זוגה, אך גם את הטורפים.
לעומת זאת שלבים רבים בהתפתחות לא יכלו לבא מבלי ויתור על תכונות מועילות ומדהימות. כל המינים שהתפתחו ממינים בעלי צבע הסואה, היו חייבים לחיות ולשרוד, דוקא הם, אלפי שנים ללא הסואה בכדי להגיע אל התכלית של התפתחות. המינים בעלי אורך חיים מופלג (צבים, נחשים) ויתרו על תכונה זו לשם ההתפתחות. וכך הלאה על כל התכונות אותם קנו המינים בעמל רב של מליוני שנות אבולוציה, נאלצו בסופו של דבר לוותר. השתמרות המינים האלו בעצם לא בא על ידי הברירה הטבעית, שכן הם החזירו את התכונות בחזרה ליצרן וויתרו עליהם.
מה מועיל היופי המדהים והמורכב של הפרחים? מה מועילה לאדם יכלתו ליצור שירה מוזיקה ואמנות? לשם מה נוצרו אצל האדם רגשות מוסריים, מה מועילים לו רגשות הצער על אבדן חיי אדם מעבר לאוקיינוס? הרגשות הדתיים היכולים לגרום לאדם להקריב את חייו, גם הם מביאים תועלת?
האבולוציה נמצאת במילכוד, מכיון שהיא נדרשת כאן להסביר אינסוף של פרטים, אין כאן 'חור' אחד, אלא אוסף עצום של חורים, שאין דרך לסתמם, מלבד להניח כי היצורים ששרדו החזיקו בתכונות שגרמו להם לשרוד, חוק "הישרדות השורדים". זה כמו לומר: "בהקשר לשאלה מדוע דוקא הם שרדו? התשובה פשוטה, היו סבות מסויימות שגרמו להם לשרוד"!
ü פרופ' אוגוסט וייסמן, אחד ממניחי היסוד לגנטיקה המודרנית, כותב בספרו 'הכח הכל יכול של הברירה הטבעית': "אפילו אני שהנני חסיד התיאוריה של הברירה הטבעית יכול רק להגיד: אין לנו הוכחה שלהבדלים ההתחלתיים של השינויים הגדולים שנתהוו אח"כ במינים יש ערך סלקטיבי, אבל אנו מוכרחים להניח זאת כי אחרת נופלת כל התיאוריה של דרוין על הברירה הטבעית", (מצוטט ב'אבולוציה ויהדות', קורמן, 1970, עמ' 99).
סדר מתוך אי סדר
תורת האבולוציה ככלל סותרת ביסודה את החוק השני של התרמודינמיקה כפי שנקבע ע"י סדי קרנו (1796-1832) הצרפתי בסוף הרבע הראשון של המאה ה19-. חוק זה קובע שבתהליכים טבעיים, כמות "אי הסדר" במערכת-סגורה גדלה כל הזמן. הפיזיקאי קלאוזיוס (1822-1888) נתן לעיקרון ניסוח מתמטי ברור ומדויק בהכניסו למדע מושג כמותי חדש שקרא לו בשם אנטרופיה. לכמות זו סגולה מיוחדת. בכל תהליכי הטבע ערכה המספרי מסוגל רק לגדול, או באופן מדוייק יותר, אינו פוחת לעולם. בתופעות הטבע קיימת אי סימטריות ביחס לזמן, המגמה הקיימת היא שהעולם מתפתח בכיוון שהאנטרופיה שלו הולכת וגדלה. הסדר דורש מאמץ וריכוז, אי הסדר נעשה מאליו - כאשר חפץ נחבט או נופל הוא מתפרק ומתקלקל ולעולם לא להיפך.
אסימוב מנסח את החוק: "דרך אחרת לנסח את החוק השני של התרמודינמיקה, הוא שהיקום מתקדם בהתמדה לקראת אי סדר. לאור זאת נוכל לראות את התממשות החוק השני בכל שנפנה. עלינו להשקיע עבודה קשה כדי לסדר את הבית. השאר את החדר לבד וראה באיזו מהירות תרבה בו העזובה. גם אם נפש חיה לא תיכנס אליו, תצטבר בו שכבת אבק וליכלוך. כמה עמל צריך להשקיע בהחזקת הבית, ובתחזוקת מכונות. כמה טיפולים עלינו לבצע בגופנו כדי שישאר נקי, במצב תקין. למעשה, כל דבר מתקלקל ומתבלה אם לא נשקיע בו טיפול מסור ושמירה נאותה" ( Asimov I., Smithsonian Instit. Journal, June 1970, p. 6 .2).
רוחניות
קיומן של תופעות רוחניות, כדוגמת תודעה, אהבה, כעס, גאוה, חמלה, התרגשות, היא חוויה אותה חווה כל אדם. וקשה להעלות על הדעת כיצד יכול אדם לדמיין רגשות אלו כנוצרות בדרך חתחתים כל שהיא מתוך דומם. בחומר הדומם לא היתה תודעה, לא היו בו רגשות של אהבה או חמלה, מנין באו מצבים אלו? התפתחות יכולה לשכלל את המימד הקיים, אך כיצד התפתחות יוצרת יש מאין תופעות שכאלו שהם מימד חדש? או: האם ניתן להגדיר את אישיותו של אדם דגול ומורם, כדוגמת ישעיהו הנביא למשל, כפונקציה ביולוגית של שני הוריו בלבד? (זאת מבלי להיכנס לשאלה מהי משמעות ה'רוחני', בה נעסוק להלן פרק ו').
וכן: לשם מה שימרה הברירה הטבעית את תופעות הרוחניות? האמנם אנשי הקוף, שהתמודדו על קיומם בעבר, נעזרו ברוחניות לשם הישרדותם?
העיקרון האנתרופי
כל הטירחה של תורת האבולוציה מושמת לאל כשאנו פוגשים בעיקרון האנתרופי, מקומו של הדיון בעיקרון האנתרופי הוא בפרק א' שהרי הוא מוכיח ישירות את קיום הבורא. כאן נזכיר את הנקודות העיקריות המוכיחות את התכנון שחייב להיות קודם למציאות החיים בעולמינו, כפי שפורטו בפרק א' שם.
1) מרחק כדוה"א המדויק מן השמש, 2) המרחבים בין הכוכבים, 3) הדיוק של הכח הגרעיני החלש, 4) הכמות המדוייקת של האנרגיה במפץ הגדול, 5) קבועי הפיזיקה הקואנטית, היחס בין חומר לאנטי חומר, 6) צפיפות המאסה אנרגיה ביקום ביחס לכח הגרעיני החזק. השקלול של כל הנתונים האלו ודומיהם מגיע למספרים בלתי נתפסים כדוגמת 10120. כל זה רק לאפשרות של קיום החיים, ולא להיווצרותן כמובן.
אם אין בידינו הסבר משכנע לכל זה, לשם מה המאמץ הגדול לנסות ולהסביר את מוצא המינים?
[1]זכור לטוב אברהם קורמן שהיה מחלוצי הסופרים המאמינים בא"י, על חיבורו 'אבולוציה ויהדות'. אלא שהוא חרג מתפקידו כמלקט, וניסה את כחו גם במדע, מה שמקלקל מעט את ערכו של החיבור.
[2](Fred Hoyle & N. Wickramasinghe, "Evolution from Space", 24, 1981), הטימס הלונדוני (בגליונו מ7 בספטמבר 1981, עמ' 9) כותב בסקירתו על הספר כי לאחר קריאתו, אין מנוס מן המסקנה שהאמונה במדע סינוורה את עיניהם של המדענים.
[3] אמנם נטענה ע"י Ehrbrich הטענה כי החישוב של הויל לא מדויק, היות והוא מניח שלכל אחת מהפרמוטציות יש סבירות שווה, וכי לא כל פרמוטציה שונה מוליכה לחלבון עם תפקוד פונקציונלי שונה. הוא עשה את החשבון מחדש בהתחשב בגורמים שלדעתו צריך לקחת בחשבון, וגם מסקנתו היתה "הסיכוי להווצרות בלתי תלויה של חלבון מסוים היא באופן מעשי בלתי קיימת". Ehrbrich, On the Probability of the Emergence of a Protein with a Particular Function, 34, Acta Biotheoretica, 53, 56, 65, 66, 77-8, (1985)
[4]מעניין לראות את גישתו של איש מדע ישראלי, ד"ר ע. בר טוב בספרו פרקי ביולוגיה:
"הביוסינתזה (שכפול) של החלבונים ע"י מנגנון גנטי המורכב מחומצות הגרעין, וכן גם מאנזימים, שהם חמרים חלבוניים. נשאלת איפה השאלה, מה קדם למה: החלבונים שמהם נבנים האנזימים, הדרושים לשחרור הדנ"א, או הדנ"א שעליו נבנות מולקולות הרנ"א השונות הדרושות לביוסינתזה של החלבונים? שאלה זו קרויה לעתים בעיית הביצה והתרנגולת במהדורה המולקולארית" ("פרקי ביולוגיה" עמ' 185)
כמובן שאפשר לנסח את השאלה בסגנון של "תשובה":
"ייתכן, כי התשובה היא, כי שני סוגי חמרים אלו נוצרו באופן בלתי תלוי זה מזה.. הרכבם של חמרים אלו נקבע באורח מקרי פחות או יותר על ידי גורמים חיצוניים שונים". (פרקי ביולוגיה שם).
ובסיומו של הפרק (עמ' 186) הוא אכן מסיים:
"השיקולים הנ"ל.. רובם אינם מבוססים על נתונים עובדתיים ולפיכך יש לקבלם לע"ע כהיפותזה גרידא. ייתכן כי חקר החלל יאפשר לאשר או לסתור את הסעיפים השונים של תיאוריה זו".
ועל זה נאמר הרוצה לפנטז ירחיק עדותו.
[5]פרופ' ניילס אלדרידג' אוצר מוזיאון הטבע האמריקני, מדגיש כי האפשרות שמגוון צורות החיים המוכר לנו היום התפתח בהדרגה, בטלה לחלוטין, משום ש"אין כל אפשרות להגיע בהדרגה למין חדש של ממש", (אלדרידג' Time Frames 1985 (הוצ' סימון ושוסטר נ"י).
[6] יש גבול ברור למה שמוטאציה יכולה לתת: "בנסוי נודע שנערך בזבובי התסיסה המפורסמים הצליחו ע"י הכלאות חוזרות ונשנות במהלך 20 דורות בלבד, להגדיל את מספר זיפיהם מ36 ל56, אך לא מעבר לזה. כאשר הגיעו הזבובים ל56 זיפים, הם הפכו להיות עקרים ותמותתם גדלה בשיעור ניכר" (מחשבות I.B.M, 1981. סוציוביולוגיה- "הטבע שבאדם", ע"מ 31).
"הבירור הטבעי אינו מסוגל ליצור מינים חדשים" - אומר פרופ' ריצ'רד גולדשמידט מאוניברסיטתUCLA , גנטיקאי מפורסם: "אם תצרף אלף מוטציות בזבוב פרות אחד, דבר שאיננו אפשרי מבחינה מדעית, עדיין יהיה זה רק זבוב פרות!",Macbeth) (Darwin Retried, Gambit, 1971. וכן, גם כאשר מוטאציה חלה, יש נטיה של הטבע לחזור ולתקנה עם הדורות: "כאשר שני גנים רצסיביים מסוימים של הדרוזופילה נפגשים ויוצרים באחד הצאצאים גן רצסיבי הומו-זיגוטי, נולד צאצא זה חסר עיניים! עכשיו, אם מכליאים את הצאצאים נטולי העיניים אלה עם אלה, הרי כעבור מספר דורות שבים להיוולד זבובים נורמאליים בעלי עיניים תקינות", (מחשבות, I.B.M, שם).
בספרו של ספטנר ישנו חומר רב בנושא עקרוני זה, בו הוא מראה כיצד אין המוטציה יכולה להוסיף על מבנה הגוף של המין החי.
[7]כך קובע למשל דרייק: Drake J.W. (1973) The Molecular Basi of Mutation. Holden-day, INC Table 5.3.
[8]וכך כותב ויסמן: "אפילו אני, שהנני חסיד התיאוריה של הברירה הטבעית, יכול רק להגיד, שאין לנו כל הוכחה לכך, שלהבדלים ההתחלתיים של השנויים הגדולים - שנתהוו אחר כך במינים, יש ערך סלקטיבי, אבל אנו מוכרחים להניח זאת, מפני שאחרת נופלת כל התיאוריה של דרוין על הברירה הטבעית".
סרט מדהים - שווה לצפות בנוגע לאבולוציה !!! meitalsegol, 18/02/10 - 17:41
סרט מדהים - שווה לצפות,
בנוגע לאבולוציה !!!
http://www.youtube.com/wa
tch?v=hlW19msWaa0
